חפש בבלוג זה

29 בדצמבר 2011

שיקו

סוף המלחמה כבר היה באוויר במזרח הונגריה של קיץ 44'. רוסים ממזרח, אמריקאים ממערב. קצת סבלנות וזה יסתדר.
שיקו, פסימיסט כרוני, בשלו. הם יקחו את כולנו לגאזים. חייבים להימלט ומיד. יהודה קליין (עמיטל) מסרב להאמין? שיקו בשלו.
והוא נמלט מהונגריה שבשליטת הגרמנים לרומניה ומשם לארץ ישראל בדקה התשעים, בעור שיניו.
משאיר מאחור את אלו שהשתהו ועלו בסערה. ולא כאשת לוט, שיקו לא הביט לאחור.
האברך החסידי, נכדו של רבי ישראל הגר , מייסד חסידות ויז'ניץ, עלה לקיבוץ כפר עציון שאך זה עלה על הקרקע ועבר טרנספורמציית בזק לחזות חלוצית מלאה. סיקול טרסות בחקלאות הר, קילטור במחרשה רתומה לפרדה. "למרות כל המכשולים לעומת כל הנחשלים".
דודי, שיקו, עבר צד באופן מלא וחינך את ילדיו, נכדיו וניניו לנתינה בלי חשבון, ללימוד מעמיק, ללקיחת אחריות, לרוח חסידית של אהבת אדם.
איפה שהוא, שיקו נשאר חסיד ויז'ניץ. בודאי שהתגעגע. לניגונים, לאוירה, להומור החד, לזיק השובבות בעיניים.
הוא היה ציני , מאד. לדתיות מזויפת, חיצונית, דלה , ביטא אותה בדרכו אך מעולם בלי לפגוע באיש. מחליף עם אבא קריצונת קטנה. הם הבינו.
שיקו חי 92 שנים מלאות של מעורבות, עניין, לימוד, משפחה, טיולים בארץ ומה לא. 
שיקו , כך, בפשטות, קראו לו כולם, נפטר השבוע בשיבה טובה. ילדיו , נכדיו, ניניו לצידו , נוצרים אותו להמשך דרכם. 


ש"ש,
שי