המטחים חזרו מלווים ברעמים חזקים

הגשם חזר במטחים כבדים, מלווה בסופת ברקים ורעמים חזקה. כל כך ישראלי. או הכל או לא כלום.

האוזן הדרומית עוד תעתעה בין קולות הנפץ בחוסר ביטחון.

הגשם מחה את צעדיהם של הגדודים, עמוסי פק"לים, מתנשפים , נעים בשקט בין קפלי הקרקע, נושמים לילה נגבי קריר של כסליו ואת ריחה החריף של לענת המדבר.

 ואת הקוליס הנמתחים מאופק לאופק של 10 א' , 23 ב' ושיירות הלוגיסטיקה האינסופיות.

המשחק תם לסבוב הזה. הנגב שב לאפרוריות ימיו. מפעלים סגורים, היעדר תעסוקה, חינוך. פריפריה במיטבה. אבל עם חורף מרהיב של כלניות בבתרונות רוחמה ומכתש בארי.

המילואימניקים שבו הביתה. לטרדות היומיום, לחשבון הבנק, לשפעת של הקטנה, למחירי הדלק ולבית החמים. חלקם מתוסכל משהו, רובם כנראה מאד שמח.

עמוד הענן שהיתמר שמונה ימים סימן, כנראה היסטורית, סוג חדש של מערכה צבאית. עליית מדרגה משמעותית בהפעלת אמל"ח מדויק, כירורגי , עם מינימום פגיעה בבלתי מעורבים וללא תמרון קרקעי.

מערכה כזו איננה נמדדת על פי הגדרתה ומהותה בתמונות ניצחון קלאסיות דוגמת הצנחנים בכותל, יוסי בן חנן טובל, מניף קלאצ'ניקוב, בתעלת סואץ או לוחמים בשדה התעופה של ביירות. היא נמדדת בהשפעתה המצטברת לאורך זמן על מגרש המשחקים האסטרטגי, החורג בהרבה מפאתי סג'עיה.

עם זאת, מערכה כזו מאפשרת ליריב ליצור תודעת הישגים בהיעדר תמונת הכרעה חד משמעית.

והיו להם הישגים. הכנסת חצי מדינה למגננה ולחרדת פגיעה היא הישג לא מבוטל. שיגור רקטות למרחב ירושלים ותל אביב , איכון די מדויק של שטחי הכינוס של צה"ל מעידים על יכולות לא מבוטלות, מבוססות ידע והכשרה איראניים. הפגיעה המשמעותית  בחימוש החמאסי זמנית , מן הסתם, ובסבב הבא נראה מן הסתם הפקת לקחים משמעותית.

הנזק האמיתי שנגרם לנו, קטן מאד. גם ברכוש וגם בנפש. מערך היירוט הגאוני שלנו הפך את שובר השוויון תלול המסלול לכמעט ולא רלוונטי.

לסיכום, במבט מפוקח, יצאנו טוב מהסיפור הזה. פגענו משמעותית ביעדי איכות של החמאס, במידתיות ראויה של פגיעה בבלתי מעורבים, הגנו היטב על העורף ולא נסחפנו לתמרון חסר תוחלת שתוצאותיו מן הסתם היו זהות להסדרה שהושגה ושתעניק עוד תקופת שקט לדרום עם כבילת המצרים כחלק אינטגרלי מהסרט.

סיפורה של עזה הוא עוד נדבך , לאו דוקא המשמעותי ביותר, במציאות המורכבת והמשתנה במהירות סביבנו. בשנתיים הבאות יוגשם חזונו של שמעון פרס ובאמת נראה מזרח תיכון חדש. מצרים איסלאמיסטית- סונית, סוריה וירדן לא יציבות שלטונית, לבנון במשבר זהות ואיראן – לפני או אחרי "ההסדרה". לא פיקניק. אז כנראה טוב ששמרנו קצת טסטוסטרון למופע הבא.

אסטרטגיה של גישה עקיפה

מהלך הפתיחה של עמוד האש סלל את הדרך לעמוד הענן , הבלתי נראה, הממוסך, המתעתע.
מלחמות המאה העשרים ואחת אינן מוכרעות בהכרח בהישגים קרקעיים או בשחיקת היריב.
טכנולוגיות המאה הזו מהוות פלטפורמה אידאלית לאסטרטגית הגישה העקיפה אותה התווה לידל הארט בתום מלחמת העולם הראשונה. המלחמה שאפיונה העקרוני הוא חיכוך רב עצמה, רב נפגעים, בין שני גורמים שינתה את פניה ויוצרת חיכוך מסוג אחר , תודעתי בעיקרו. במצב כזה לכוחות גרילה ישנו יתרון גמישות והפתעה שנעדר מכוחות סדירים.
כבר דובר רבות על חוסר האיזון בין צה"ל לבין כנופיות טרור הפועלות בתוך אוכלוסיה במעטה של לוחמי חופש אך בפועל מפעילות אמל"ח איכותי ומתקדם עם מערכות פיקוד ושליטה כשל צבא סדיר.
פגיעה אנושה בבית ספר בסג'עיה או שייח עג'לון תפקיע את יתרון המהלומה הראשונית ותזרז את החתירה ל- SETTLEMENT מהיר ככל האפשר עם מקסימום הישגים. אלו החוקים. התמרון היבשתי מהותי ליצירת לחץ ממשי , שליטה במרחבי השיגור ומניעת חופש תנועה. אבל, גרף ההישגים יורד בתלילות מדהימה בציר הזמן ועומק הכניסה. 
כולם יודעים את זה ובהיעדר קסמים, המבחן הוא אורך הנשימה, האזרחי בעיקרו.
אני לא משוכנע שלמבצע יש EXIT STRTEGY ברור. הפחתת הירי על הדרום היא מטרה חלשה מדי, הפסקה מוחלטת נראית כקשה להשגה. זה ייגמר איפשהו באמצע עם סוג של ערובה מצרית ששוויה לא היסטרי.
כן, השכונה לא משתפרת. האי הקטן שלנו ממשיך להיות מוקף באוסף מרשים של מופרעים במגוון רחב של סטיות.
ישראל מובילה בצמיחה באירופה , מובילה במס' היזמויות ביחס לאוכלוסיה לוקחת מבניה את שנותיהם היפות לשרות צבאי וכשהם משתחררים , שחוקים משהו, היא דורשת מהם לשלם על זה. שכר לימוד גבוה לאוניברסיטה, דיור שאינו בר השגה ומה לא. גם אנחנו פיתחנו סוג של מופרעות בשכונה הזו. מה, רק להם מותר?

ש"ש, שי
מסיק הזיתים בעיצומו. ביקרתי היום בבית הבד לקראת המסיק אצלי בשבוע הקרוב. אז ככה -  75 מ"מ של גשם מילאו את הזיתים בעיקר במים, כך שאחוז השמן יורד. האיכות לא אמורה להשתנות והשמן בגליל עדיין ירוק חזק, ארומטי וחריף.
בתי הבד בגליל הומים בערבים ויהודים המשמשים בערבוביה סביב הדיקאנטרים , לוטשים עיניים לזרימת השמן למיכלים, מייעצים ומחווים דעה על כל מה שזז.חוץ מעל עזה. גישה עקיפה. מלחמה בדרום? וואלה.

אני הולך לבד. מועמד מוביל לשר הבטחון

ידעתי שזה יקרה לי.
ביום ד' בבוקר התקשר ההוא עם המבטא הצרפתי עם נגיעות ירושלמיות.
תשמע, שי. נכון, הבטחנו לך את המקום השמיני הריאלי אבל אחרי שאובמה נבחר אנו נאלצים לעשות כמה שינויים.
אנחנו מכניסים למקומות גבוהים אפרו-ישראלי ופעילה מרכזית בקולך. זה מה שרוצים היום. מצטער, אחי.
בצעתי סקר מקיף בהושעיה (רחבת בית הכנסת, אחרי תפילת ליל שבת) ובגן סן סימון בירושלים (פינת מתקני המשחק, יום ב' אחה"צ).
תוצאות המדגם נותנות לרשימתי העצמאית 8-9 מנדטים. לפחות. עוד 4-5 צפים. 
יש לי כבר שם : הבית היעודי. 
מסרים עיקריים: שלום עם בטחון, צדק חברתי, חינוך לערכים, סביבתיות וצילום. היועץ האסטרטגי חושב שזה ייחודי מאד ויתפוס חזק.
אני כבר מראיין מס' מועמדים לתפקיד שר הביטחון ושר התיירות.
כחלון התקשר. אמרתי לו שזה מעניין ונדבר בהמשך. הוא ירד קצת בסקרים.
בימים הקרובים נעבוד על הלוגו בגוונים כחולים וירוקים ואסגור סופית על צבע הכיפה ,גדלה ומיקומה המדוייק.
אז יאללה, שיהיה לנו בהצלחה.
ש"ש,
שי

התקשרו סוף סוף. קיבלתי את מקום שמונה הריאלי. כיף.

סוף סוף הם התקשרו.

כבר הייתי בטוח שהכול אבוד ושוב אשתכח מדפי ההיסטוריה.

לדובר היה מבטא צרפתי כבד עם נגיעות סלנג ירושלמיות והוא הציג את עצמו כראש המטה של הרב עם שלם.

"אתה נופל לנו בדיוק בנישה הנכונה", בישר לי. "אורתודוקס מתון, יליד הארץ, קצין במילואים, חובב צילום, חובב מזון אורגני, חובש כיפה חד גוונית ובעל מודעות חברתית". שובצתי במקום 8 הריאלי ואני מועמד ודאי להיות שר חברתי או סביבתי.

בערב כבר התקשרו העיתונאים שנענו כמובן ב"לא מאשר ולא מכחיש" בקול חנוק משמחה.

שבעה מיליון איש, שבעים מפלגות תת מגזריות. לכל אחת חזון משלה שרק במימושו המלא תבוא גאולה לישראל ולעולם.

האמריקאים? עם של נעדרי חזון וחלום. אז רק שניים מתמודדים על הנשיאות. מצ'עמם פחד.

אז מה באמת היה לנו? כמה הנחות (אנחות) עבודה:

1.      הערבים אותם ערבים. הם לא שוקלים להצטרף למחנות העולים. גם לא לעזרא.2.      אנחנו אי קטן מוקף בים ובמדינות מתנדנדות כדרך חיים.3.      הפערים הסוציואקונומיים בינינו לבין שכנינו הפלשתינאים גדולים מאד. ויגדלו עוד.4.      ישראל היא מעצמת ידע וטכנולוגיה.5.      בישראל איים גדולים של חידלון כלכלי חברתי לא מטופל, המתרחב והולך. חרדים, ערבים.6.      משפחות צעירות מתקשות להתמודד במרוץ החיים. סעיף הדיור מהווה מכשול עיקרי.7.      הכלכלה העולמית במשבר מתמשך. כח הקניה העולמי למוצרים ושירותים יורד.8.      חלום ההתיישבות הרחבה והיציבה באזורים מבודדים ביו"ש לא יושב על קרקע מציאותית.9.      הסיכוי להגיע להסדר ממשי עם שכנינו קלוש. להסדרים מקומיים – קצת יותר.10.  אחמדיניג'אד11.  נסארללה12.  הנשיא הבא של ארה"ב

תמהיל המציאות המורכבת מבלבל ומאפשר למדינאים ואסטרטגים חובבים לייצר משוואות הזויות , פתרונות קסם. תנועות יד בטוחות. מלמעלה למטה. האצבע מזדקרת.

אבל באמת, בחינה אמיתית ונוקבת של העובדות כפשוטן מובילה להכרה שאין פתרונות כאלו. שנמשיך להתקיים בסביבה המשתנה במהירות מולנו ואופי המהלכים והתגובות מחייב גמישות וראייה של מספר מהלכים קדימה. משחק שח מט. Agility.

ההבדל האמיתי בין ביבי , שלי, ציפי, שאול, אריה או נפתלי טמון רק בגוון ולא במהות. זיקה סנטימנטלית נטולת הקשר מעשי לקבוצת התייחסות תרבותית או שכונתית, קבוצת כדורגל.

ההבדלים הם בדגשים נישתיים המחזקים את השיוך הקבוצתי כמו סוציאליזם כבוש, מסורת תקציבית, עדתיות כבושה או סוג קפה. כשמגיעים לשאלות הליבה ההבדלים לא רלוונטיים.

אז מי באמת צריך את כל הטורח הזה? שיטת בחירות אחרת (אזורית למשל) היתה מאפשרת התמודדות רצינית, מהותית של שתי מפלגות גדולות בהן ישתלבו צבעים שונים שבתנועה סיבובית מהירה יהפכו ללבן אחיד.

השאלות תהיינה מהותיות וקונקרטיות. יוזמה מדינית בטחונית, טיפול ברור וחד משמעי במגזרים חלשים, חינוך, צמיחה. על זה נבחנים ועל ההישגים או היעדרם מתמודדים בקדנציה הבאה.

אבל במחשבה שניה, אני עלול לאבד את מקומי אצל עם שלם. וחבל לעמישראל לאבד איכויות כאלו. טוב, נישאר כבר ככה. עם כל היתר נסתדר כבר איכשהו.