קדיש בבצוע הטנור דודו פישר

הקיץ הזה מלאו 70 שנה לתחילת משלוח יהודי פולין למתקני ההשמדה בטרבלינקה , סוביבור ובלז׳ץ.
ביום ג׳ השבוע יערך ערב זיכרון ביד ושם. התכנסות, כיבוד קל, שר החינוך, שר התרבות של פולין. יושמעו היצירות כל נדרי וקדיש בביצוע הקאמרטה הישראלית. טנור - דודו פישר. איך לא?
התמונה המצורפת מעטרת את ההזמנה. ״גירוש יהודים משחדל ובית לטרבלינקה״ אוסף התצלומים , יד ושם.
כבר 70 שנה? רק 70 שנה? הזמן יחסי. הרוע לא. הוא מוחלט.
והוא מעבר לגדר. במצרים ההולכת ומקצינה, בסוריה השופכת דמים בסגנון חופשי, באיראן המבטיחה לקיים. בעולם הממנה שוב ועדות היגוי להשלטת שלום עולמי עם כאלו שהמילה הזו טרם חדרה ללקסיקון שלהם.
ובתשעה באב שחל בשבת, בחום המעיק של יולי אוגוסט, בקומבינות פוליטיות לחובבים, ובאי שקט חברתי שלא מגיע לפתרונו, העולם מסביב נראה מאיים מתמיד.
ירמיהו, ישעיהו, מגילת איכה שתקרא מהריצפה , כולם עוסקים בשסע החברתי,בשנאה, בשחיתות, באי הקשב הפרמננטי כמקור הרקב שאיפשר לאורבים ולעורבים שסביב לעוט על הטרף המוחלש פנימית.
איך אפשר להתנער ולהתניע מהלך חברתי פוליטי עמוק, חוצה דת, ימין, שמאל, סוציאליזם וקפיטליזם, מחפש בכוח את שיווי המשקל בו ניתן לקיים חברה תקינה, שיוויונית ואיתנה מול האתגרים המאד מורכבים הצפויים לה בשנים הקרבות. אולי קוראים לזה מנהיגות?
ש״ש, צום קל, והצלחה למתעמלי הקרקע.
שי

גשם אנגלי ממסך

שייט רגוע לאורך נהרות ה- Norfolk בצפון מזרח אנגליה.
טבע נטו. כפרונים פזורים פה ושם, גינות קטנות, מוקפדות. Less is more.
גשם אנגלי דק לאורך כל השבוע. הנהרות גבוהים והירוק - ירוק מאד.
הכי רחוק שאפשר משיא חום נוסף, מהפיגועים שחזרו שוב, ממניפולציות קואליציוניות ומחילופי הדורות בהנהגה החרדית.
התקשורת הסלולרית רבת העוצמה רודפת אחריך ומשיגה אותך בכל חור, מתחבר ומזריק מנה נוספת של ynet , גל״צ , ג׳ימי ועוד.
המינון קצת יורד אבל עדיין שם. סדנת גמילה?
שיטוט באנגליה הכפרית מגלה אנשים אדיבים, מסבירי פנים, בטבעם, לא מעושים. יוצאים בבוקר לעבודה, חוזרים לעת ערב, קצת גינון, קצת ספורט, טלוויזיה, מצקצקים לנוכח טרדות הביטחון באולימפיאדה. בירה בפאב. זהו.
הרוע העולמי שאופף אותנו מכל עבר, נראה מנהר ה- Bure לא נתפס ולא מוחשי.
יושב על גדת הנהר, מביט בשקיעה שלא נגמרת ובמים המשתקפים ושוקע במחשבות נוגות על הרוע המונע משנאה, קנאה ושכל כך מסיט אנרגיות, משאבים , יצירתיות לכיוונים ההפוכים מהנדרש ליקום הזה במאה ה- 21.
תשעת הימים שבין ר״ח אב לתשעה באב הם בעצם תהליך הדרגתי של צמצום הפרעות חיצוניות ומרוץ לא נגמר של כמיהה לריגושים לקראת יום המסמל אולי עבורנו את יום הרוע הבינלאומי . רוע שניתק בהדרגה את הקשר בין עם לארצו והפך אותנו לנוודים תלויי חסד.
הצום עדיין נתפס כפעילות דתית כפייתית ונטולת משמעות, נחלתם של דתיים בלבד. העולם שמסביב , תקשורת, עבודה, ממשיך במהלכו, כמעט ולא מתייחס. יש כאן הזדמנות מעניינת להפוך את תשעה באב ליום הלחימה ברוע על נגזרותיו הגזעניות, החברתיות, הכלכליות . וכמו היום הסביבתי המצוין בעולם כולו, להנחיל לעולם את יום הרוע הבינלאומי. תרומה צנועה לתיקון עולם.
ש״ש,
שי

באומנות - כמו באומנות. אין סוף ליצירתיות

חאן אל עומדן בעכו תובב"א

קטע מתוך דו"ח ועדת טל – 2000:

"ברישום ביומנו ביום כב' בשבט התש"י (9.2.50), ציין ראש הממשלה ושר הבטחון ד'

בן גוריון כי הופיעו בפניו ראשי הישיבות ובקשו את שחרור בחורי הישיבות. וכך כתב

בן גוריון ביומנו:

באה אצלי משלחת ראשי ישיבה: הרב מלצר, טיקוצ'ינסקי, הרב כ"ץ מפתח תקוה,

הרב סורוצקין ועוד צעיר אחד [ככל הנראה הרב מ' ד' טננבוים ז"ל]. באו לבקש על

שחרור בחורי ישיבה משרות בטחון; ואם כי הודעתי להם מראש שבקשתם כבר נתנה -

בססו דבריהם באריכות, בזה אחר זה.

 בקשו שניתן חוק על השחרור. הסברתי להם שהחוק לא יתקבל. הציעו תקנות על ידי

הממשלה או שר הבטחון, שמא ישתנה בינתיים שר הבטחון.

נימקתי קושי התקנה. הרב מלצר בסס דבריו בפסוק מקהלת: "טובה חכמה מכלי קרב"

(קהלת, פרק ט' פסוק יח') - חכמה זו תורה. שאלתיו, אם אין הכוונה לחכמה

אסטרטגית, שהיא טובה מכלי קרב? אמר - התורה נדרשת בשבעים פנים.

הם חוששים שרוב בחורי ישיבה יפסיק את משנתו - לא ישוב אליה. גם לא הסכימו

להצעתי, לאמן בחורי ישיבות במקומם. אם כי הבאתי ראיה ממשה רבנו ומיהושע בן

נון (לדבריהם, היו אלה ראשי ישיבות, שהיו מצביאים)."

הביטוי הכתוב הרשמי למדיניותו זו של ד' בן גוריון ניתן במכתבו מיום כד' בטבת

התשי"א (9.1.51) אל מנהל משרד הבטחון ואל הרמטכ"ל, בו כתב כדקלמן:

"על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור

זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם

עוסקים בלימוד תורה בישיבות.

 השחרור אינו חל על "בחור ישיבה" שעוזב את הישיבות לזמן מה (אם לא מסיבת

מחלה) ועוסק בענין אחר, אפילו בענין שמוטל עליו מטעם הישיבה, כגון הוראה

ובמחנות כדומה.

הודעתי על כך לשר י. מ. לוין על מנת שיודיע זאת לראשי הישיבות, והוא קיבל על

עצמו להודיע להם."

....וכל השאר – היסטוריה.

כדאי לקרוא בעיון את כל דו"ח ועדת טל משנת 2000. דו"ח מעניין ומעמיק שלא נעשה איתו דבר וחצי דבר. http://www.knesset.gov.il/docs/heb/tal.htm

הנתונים והתחזיות בדו"ח הוועדה התקיימו במלואם. המס' המצטבר של בני הישיבות הזוכים לפטור משרות צבאי עומד על כ- 70,000 (לא כולל עשרות אלפים שיצאו מהסטטיסטיקה עקב גיל או מס' ילדים).

שלש אוגדות. מאות אלפי ימי מילואים.

בעוד שנים ספורות יהיה מס' המתגייסים קטן ממספרם של מקבלי הפטור. ואז?

איתרע מזלו של ר' ביבי והבועה שהתנפחה לממדים מפלצתיים התפוצצה במשמרת שלו. אז אפשר לומר שזו לא בועה , לשים פלסטר או גבס מרשים. אבל הסיפור נגמר. נמאס לנו.

ושבועה מתפוצצת, היא לא עושה את זה בעדינות. ובישראל, כמו בישראל, עוברים ביומיים לבצוע שינוי קיצוני לנהלים ומערכות שהתנהלו באין מפריע 65 שנים. ברור שזה לא יילך.

את ההחלטות חייבים לקבל ולהציב אבני דרך ברורות , מקובעות בחוק ליישום השוויון בנטל לכלל אזרחי המדינה הזו, כולל הציבור הערבי. לא יתנו – לא יקבלו. שירות בקהילה, במכבי האש במד"א ובמוסדות סיעוד.

התהליך צריך להימשך כ- 5 שנים שבמהלכן נזכה לראות בתחילתו של השינוי האמיתי המיוחל – השתלבות המגזר החרדי בשוק העבודה, עליית רמת החיים שלו, הגדלת שותפותו בתוצר הלאומי וצמיחה כלכלית מואצת. אלו, ולא השירות הצבאי, הם היעדים העיקריים של המהלך שאולי יצליח לנער מניוונה חברה שלמה שנדחסה לפינה חברתית כלכלית בלתי אפשרית כמוצא יחיד לצורך להימנע מגיוס וחיכוך עם העולם שמעבר לחומת הפעשקווילים.

בדיעבד, בעוד כעשור, יבין הציבור הזה שגזירות שלשת השבועות תשע"ב היו אלו שפרצו את החומות ואת המצור מבפנים – החוצה.

ש"ש,

שי