שום דבר לא ידוע, יש לנוע, לנוע.

שמוליק קראוס נפטר השבוע. לא היה יהודי קונוונציונלי בלשון המעטה. אבל כישרון גדול.
אחד משיריו הנודעים, זה קורה, בבצוע אריק לביא האלמותי, הושמע השבוע ולחץ לי על ההדק.

זה יקרה 
ואולי בסוף הדרך 
שנראה, 
כי הדרך מתמשכת. 

שום דבר לא ידוע 
לא שנה, לא שבוע 
יש לנוע, לנוע 
ולחשוב שהייתי יכול 
לחזור על הכל 
אבל בן אדם 
זה יקרה.

סגן שר החוץ הרוסי אמר שהשיחות בין שש המעצמות לאיראן היו מועילות. גם האיראנים מסרו שהם היו "צעד חיובי".

בטח חיובי. ממשיכים להרדים את העולם בשיחות אינסופיות ולהעשיר אורניום בכל המרץ.

איראן כנראה תהיה כאב הראש של העולם לשנים הבאות. 2013 היא הקריטית ביותר ותקבע בסדרי גודל שלא ידענו את מרחב הסיכונים שלנו לדורות הבאים. 
השכונה לא מראה סימני התייצבות. רחוק מזה. אירוע סוריה יסתיים בקרוב בריב כנופיות על חלוקת המדינה ומשאביה. רובן ככולן של הכנופיות האלו לא מאד מקפידות על מי שברך לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון לפני מוסף. מצרים מתחרפנת והולכת והירדנים מנסים לקיים באורח פלאי ממלכת מיעוט האשמית ברוב פלשתינאי לעומתי למדי. ולבנון אמרנו? מדינת קזינו עם שליט חבוי בבונקר כבר שנים.
מציאות מורכבת כזו מעולם לא עמדה לפנינו וריבוי המשתנים הלא בהכרח קשורים בה מהווה פוטנציאל נפיץ לאי הקטן שלנו.
אסטרטגיה במציאות משתנה מחייבת בעיקרה שתי פעולות יסוד. הראשונה - ניטור שוטף של מידע אמין המתוכלל למודיעין ולהערכת מצב ריאלית . הפעולה השנייה היא נקיטת יוזמה ויצירת נקודות משען חדשות העשויות לשמש מנופים יצירתיים לעיצוב המציאות.
לא הכל בידינו ובכוחנו. אבל מה שבידינו, ראוי שימוצה ובשום שכל.
אני יוצא מנקודת הנחה שהעם הפלשתינאי לא באמת מעניין את רוב העממים שסביבנו. מה שמעניין אותם זה עצם קיום הסכסוך שמקנה לגיטימציה וזהות עצמית לכל מופרעות באשר היא. 
אותנו, העם הפלשתינאי מעניין מאד. שכנים צמודים. אם נרצה או לא. כפי שהמצב נראה כרגע , גם הרשות הפלשתינאית איננה אי של יציבות. הסכם שלום במובנו המלא נראה רחוק בהיעדר פרטנר להסכם כזה ובהינתן הדגם החמאסי המכונן. אבל גם גישת ההתעלמות ומשיכת הזמן, גישת ה- Conflict managememt לא מביאה לשומקום. להיפך, היא מאיצה את התדרדרות היחסים בהיעדר תקווה לשינוי. וכאן, טמון סיכון גדול בהרבה.(אגב- "נטישת" הרשות הפלשתינאית והעברת השליטה לישראל בהיעדר ריבון אחר תעלה למשק הישראלי כ- 20 מיליארד ש"ח בשנה. חינוך, בריאות, מים , ביוב ומה לא.)
אז מה כן? התקדמות. בכל מחיר, לקראת משהו. תנועה קבועה ומתמדת על הציר ולא עמידה תקועה בו, חשופים לכל פגיעה מזדמנת. הגדרת אבני דרך קונקרטיות גם אם המרחק ביניהם הוא שנתיים שלש. אופק פתרון הסכסוך עלול להיות בן דור , אפילו שניים ושלשה. עד אז צריך לצעוד בצעדים מדודים , מתוכננים ביוזמתנו, מאבן דרך אחת לשנייה בכוונת אמת להגיע בהדרגה לסטטוס של שתי מדינות המנהלות ביניהן יחסי שכנות סבירים. 
בלי הצהרות גדולות, בלי טקסים. אבל עם תכנית אסטרטגית ארוכת טווח שמשך התקדמותה ישתנה ויתאים את עצמו למציאות הכוללת בשטח לאורך השנים. אני מאמין שפתרון אבני הדרך קביל על רוב הישראלים שמבינים נכוחה ששליטתנו בכל מרחבי יהודה ושומרון איננה אפשרית לאורך זמן אך גם ש- 40 שנות התיישבות , בעיקר בגושים הגדולים שינו את המציאות לא פחות מ- 48.
אווירת החרום שמשרים האיראנים יוצרת דחף לפעולה מצידנו. אחת הפעולות היותר נכונות ובונות לאורך זמן הוא להתחיל לנוע בנתיב הארוך, הבין דורי , להסדרת יחסנו עם הפלשתינאים ובכך להקהות, לפחות חלקית, חלק משמעותי מגרעין הסכסוך שאנו מרכזו.
ש"ש,
שי

כן שיחות בקזחסטן, לא שיחות בקזחסטן, לאביב יש תזמון משלו. והוא כבר כאן, במלוא עוצמתו. 
החורף הקר העצים מאד את לובן השקד שפרץ השנה בעוצמה אדירה. וכליל החורש כבר מווריד.
אלון התבור מתחילח להצמיח את עליו ועיטוריה הצהובים של החרצית רומזים שמתקרבים לסוף. חודש, מקסימום ששה שבועות וזהו. אז צאו לטבע, תנשמו אותו חזק ותקוו שזה יישאר לכם באף עד יוני.

לברוא את מציאות חיינו

רות קלדרון הביאה השבוע רוח חדשה, תקוה חדשה לבית המחוקקים הישראלי.
את נאום הפתיחה שלה הקדישה לגמרא במסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב'., בארמית שוטפת, סיפרה רות קלדרון את סיפורו של רבי רחומי מישיבת נהרדעא שבבל, שהגיע לביקור בביתו אחת לשנה , ביום הכיפורים. בשנה אחת השתהה ולא הגיע. אשתו ממתינה לו. השתא אתי, השתא אתי (כבר מגיע, כבר מגיע) , ולא בא. חלשה דעתה, ירדה דמעתה מעינה. ובאותה שעה ממש, מתמוטט הגג בבית מדרשו הרחוק של רבי רחומי, ונחה נפשו.
"מי ששוכח שהוא יושב על כיסא האחר - ייפול. צדיקות איננה דבקות בתורה על חשבון האדם".
"אי אפשר לצעוד אל העתיד בלי לדעת מאין באנו, מי אנחנו", אומרת רות קלדרון. "התורה היא המתנה שניתנה לכולנו, ולכולנו ניתנה ההזדמנות להתבונן בה כשאנו בוראים את מציאות חיינו".
איזה נאום בכורה, אילו מילים מכוננות אמת ורגש.
יש פוטנציאל של הבטחה בכנסת הזו עם 45 חבריה החדשים, עם רוח הרעננות והעשייה הנושבת בה.
הישכילו חבריה להתעלות מחיכוך היום יום ולחתור, כפי שאמר בנאומו נפתלי בנט, להסכמה על 70% מהנושאים ש- 70% מאיתנו מסכימים לגביהם? וכמו שביקשה רות קלדרון עם סיום דבריה: "יחד ייבנה הבית ולא תיחלש הדעת". אמן.

לנאום המלא של רות קלדרון

או קי. צוללת מגרמניה. ומה איתנו?

כן צוללת מגרמניה, לא צוללת מגרמניה, שיעד הגרעון לא נשמר והתקציב נפרץ בממדים חמורים.

גירעון 2012 הוא כפול מהמתוכנן ועומד על כ- 40 מיליארד שקל, 4.2% מהתקציב לעומת תכנון של כ- 20 מיליארד, כ- 2% מהתקציב.

איך מדינה מממנת גירעון? על פי נתוני האוצר, 36.6 מיליארד מומנו ע"י גיוס הון (הלוואות = אג"ח ממשלתי מהציבור ובנקים זרים) ו- 900 מיליון ממכירת קרקעות.

המשפט האחרון מעניין אותי.

למדינה יש עניין במחיר קרקע גבוה כי היא מוכרת אותו למרבה במחיר. ככל שייווצר צמצום בהיצע (תכנון, מדיניות) כך יעלה המחיר מול ביקוש עולה ולא מסופק. אתה הבנת את זה , ברוך?

איך מצמצמים גירעון? מעלים מיסים, מצמצמים שירותים והשקעות בתשתית. וכן, מוכרים עוד קרקע ביוקר. התוצאה – ירידה בצמיחה ובתוצר, סיכון של מיתון מואץ כתוצאה ממדיניות ממשלתית מכווצת.

ממשלת ארה"ב פעלה בדיוק הפוך. היא חיממה את המשק, הזרימה פעילות ויצרה צמיחה שמוציאה השנה את המשק האמריקאי מהמיתון אותו חווה מסוף 2008. הבורסה האמריקאית מגיעה לשיא של 14000 נקודות והאופק מתבהר.

מדינת ישראל זקוקה למנהיגות כלכלית חזקה, אמיצה ורואה לטווח ארוך.

עלות הדיור נשארה הבעיה החריפה ביותר של משקי הבית בישראל. זוג צעיר לא יכול לעמוד בתשלום של 4000-5000 ₪ לחודש משכנתא , לעיתים יותר מ- 50% מסך הכנסותיו. פתרון מחירי הדיור תלוי בגורם מרכזי אחד – מחירי הקרקע בו מספסרת המדינה למימון גרעונותיה.

הוזלה משמעותית של מחירי הקרקע, בדגש על הפריפריה, תאיץ בניה ותשתיות, תאיץ מקומות עבודה ופיתוח כלכלי, תאיץ צמיחה ותעלה את התוצר. אין דרך אחרת.

ומה קורה בשטח?

על פי מדיניות ממ"י, קרקע למגורים משווקת בכל אזורי הארץ על פי הערכת שמאי. בישובים רבים בפריפריה אין שוק פעיל של מכירת/קניית יח"ד.  כשל השוק מבטא פער עצום בין ביקוש לבין היעדר ההיצע וגורם למחירים גבוהים משמעותית מערכם הנורמלי של היחידות. כפועל יוצא של מצב זה מגיעה  שמאות הקרקע המגיעה לכדי- 800,000 ₪ (!) למגרש בישובי פריפריה.

בנתונים אלו אין כל סיכוי לאכלס את היישובים במאות זוגות צעירים, רובם מבני היישובים, המעוניינים להמשיך את חייהם בסביבתם הטבעית ולתרום לביסוס התיישבות רב דורית ויציבה.

בהיעדר התכנות כלכלית לרכישת יח"ד במחיר המתקרב ל- 1.5 מלש"ח, כש- 50% ממנו משולמים למדינת ישראל עבור הקרקע , יתאכלסו היישובים בקצב איטי באוכלוסיות מבוגרות של משפרי דיור ולמעשה יתנוונו לחלוטין בטווח של כ- 20 שנה. ניצנים של ניוון כזה כבר ניתן לזהות במס' לא קטן של יישובים.

המטרה

יצירת מנגנון למשיכת אוכלוסייה צעירה ליישובים בפריפריה באמצעות עשרות פרוייקטים מקבילים של מכרזי דיור למשתכן בהובלת משרד השיכון ובמחירי קרקע מוכתבים מראש.

הנחת העבודה שביישובים רבים , קהילתיים, מושבים וקיבוצים קיימת תשתית תכנונית  ופיזית להרחבה בת מאות יח"ד ליישוב, ושמדינת ישראל מסוגלת לפתור את חילוקי הדעות הקרקעיים מול המגזר הקיבוצי.

ריכוז מאמץ לאומי להרחבת ההתיישבות בפריפריה עשוי להניב אלפי יח"ד בטווח זמן קצר, לשחרר לחצי דיור מהמרכז ולחזק את הפריפריה באוכלוסייה צעירה ואיכותית.

מסגרת פעולה

מסגרת הפעולה המוצעת היא פרויקטים במסלול מחיר למשתכן בהובלת משרד השיכון.

המשרד יוציא מכרזים למאות יחידות בכל מועצה אזורית באזורי עדיפות לאומית ויגדיר קריטריונים ברורים לאופי הפרוייקט ולציבור הזכאים היכול להיכלל בו.

על מנת לאפשר עמידה ביעדי מחיר סופיים של עד 700,000 ₪ ליח"ד, יוגדרו המאפיינים הבאים:

1.     בניה בצפיפות של 4/6 יח"ד לדונם. (מגרשים קטנים מההיצע הקיים, חסכון במשאבי קרקע , תשתית ופיתוח).

2.     עלות קרקע , פיתוח מגרש ותשתיות – עד 150,000 ליחידה.

3.     גודל יח"ד – עד 120 מ"ר. אופציה להרחבה בעתיד.

4.     בניה מרוכזת פרויקטאלית ע"י קבלן זוכה בפיקוח וניהול משהב"ש.

5.     מינימום 100 יח"ד לפרויקט יישובי.

6.     גבוי במבני ציבור נלווים (דגש – מוסדות חינוך)

7.     קריטריונים הדוקים למשתכנים: יוצאי צבא, גיל מירבי, התחייבות למגורים/אי מכירה.

יאיר, נפתלי, שטרן, גפני, אריה – זה הצ'אנס שלכם לעשות משהו ממשי למדינה הזו.

ש"ש,

שי

השמש שוב מאירה סוף שבוע ירוק ופורח. איזה חורף משוגע. מי שלא ראה את נחל אורן זורם כמו המיסיסיפי לא ראה את נחל אורן זורם כמו המיסיסיפי. טוב, לא בדיוק , אבל די קרוב.

עוד 6 שבועות וחוזרים לתלבושת הכמושה הרגילה שלנו. תנצלו את הפנטזיה וצאו לשדות.

למטר השמים תשתה מים

שנת גשמים ברוכה. הנחלים זורמים בעוצמה, המים בוקעים מכל עבר.

הארץ מדשיאה דשא עשב זורע זרע. התחרות על המים כמזון צמיחה פוחתת והפריחה משתגעת כאילו אין מחר.

רוב המים זורמים לים שאיננו מלא . מיעוטם מצטבר ב"אוגר". בנק המים הלאומי המרוכז ברובו בכנרת ובמאגרים התת קרקעיים, רובם ככולם באקוויפר החוף, מאגרים שהתדלדלו משאיבת יתר במשך השנים.

לא נתבלבל. אין כאן שינוי אקלימי. יש סטטיסטיקה יבשה של שנים גשומות במיוחד פעם או פעמיים בעשור. הממוצע הרב שנתי של משקעים בארץ ישראל קבוע ויציב כבר עשרות שנים והוא האחראי הבלעדי לאקוספירה המגוונת והנפלאה שלנו במקום כל כך קטן. בירושלים ,בתל אביב ובחיפה יורדים בממוצע כ- 550 מ"מ ב- 45-50 ימי גשם. בצפת כ- 700 מ"מ בכ- 60 ימים ובאילת 30 מ"מ ב- 5 ימים. אין לנו נהרות גדולים . התלות הקיומית, האיכרית , הכי בסיסית שיש היא בגשם. והגשם, דרכו לתעתע . עומד האיכר מול שדהו הזרוע ואינו יודע את נפשו. אזור קלאסי לטיפוח אמונה מונותיאיסטית תלוית מחסור כדברי משה בספר דברים:  כי הארץ, אשר אתה בא-שמה לרשתה--לא כארץ מצריים היא, אשר יצאתם משם:  אשר תזרע את-זרעך, והשקית ברגלך כגן הירק.   והארץ, אשר אתם עוברים שמה לרשתה--ארץ הרים, ובקעות; למטר השמיים, תשתה-מים.   ארץ, אשר-ה אלוהיך דורש אותה:  תמיד, עיני ה אלוהיך בה--מראשית השנה, ועד אחרית שנה.

האם עברנו את משבר המים בישראל? הצצה חטופה בטבלת המקורות והשימושים למים בישראל, זו שנערכה ע"י רשות המים, מלמדת הרבה על כושר הנשיאה של משק המים הישראלי לאורך זמן.

עיקרי הדברים:
אוכלוסיה בת כ- 10 מיליון נפש צורכת כמיליארד מ"ק לצריכת מים ביתית, בגדול - מאוזנת מול מקורות המים הטבעיים בישראל - כמיליארד מ"ק בשנה. החקלאות הצורכת 1-1.5 מיליארד מים תתבסס על 500-900 מיליון מ"ק מי קולחין (ישראל היא הראשונה בעולם בשימוש בקולחין) במים מליחים ובכ- 500 מיליון מ"ק מים שפירים מהמקורות הטבעיים. ההשלמה הנדרשת מגיעה מההתפלה - 750 מיליון מ"ק. הנה כי כן. במדיניות הקצאת משאבים נכונה ניתן לפתור את הקצאת המים לשימושים השונים בישראל. מה נשאר? המחיר. מחיר המים בישראל התייקר מאד והפך משאב ציבורי שאמור להיות מסופק במחיר שווה לכל נפש למוצר פרימיום. שימו לב לגרף הבא. 

מה, בעצם קרה כאן? בשנים האחרונות העבירה הממלכה את הטיפול במים לתאגידי המים האזוריים. הם אמורים לנהל את אספקת המים באזוריהם לצריכה ביתית, לחקלאות ותעשיה, לטפל בביוב ולגבות מחירים שיכסו את עלויות התפעול הישירות שלהם.
אלא מה? במקום 5-10 תאגידים, הוקמו בישראל 55. כל רשות רצתה תאגיד משלה. התוצאה - בזבוז משאבים , חוסר יעילות ומחירי מים גבוהים במיוחד. אז יש עוד הרבה מה לעשות. לצמצם דרמטית את תאגידי המים, לשלוט בהוצאות התפעול שלהם ולהוריד את המחירים. כחלוניזציה של המים. במקביל, יש להתיר את החסם הבירוקרטי על השקיית גינות נוי ציבוריות ופרטיות במי קולחין. השקית גינות במי קולחין תאפשר לנו לפתח ולהחזיק ריאות ירוקות, מותאמות לאקלים הישראלי ומפיחות חיים בקיץ השחון המהווה כ- 60% מחיינו. 
ובינתיים - נחגוג את החורף הנפלא הזה על זרמיו ופריחותיו. 
ש"ש,
שי