שום דבר לא ידוע, יש לנוע, לנוע.

שמוליק קראוס נפטר השבוע. לא היה יהודי קונוונציונלי בלשון המעטה. אבל כישרון גדול.
אחד משיריו הנודעים, זה קורה, בבצוע אריק לביא האלמותי, הושמע השבוע ולחץ לי על ההדק.

זה יקרה 
ואולי בסוף הדרך 
שנראה, 
כי הדרך מתמשכת. 

שום דבר לא ידוע 
לא שנה, לא שבוע 
יש לנוע, לנוע 
ולחשוב שהייתי יכול 
לחזור על הכל 
אבל בן אדם 
זה יקרה.

סגן שר החוץ הרוסי אמר שהשיחות בין שש המעצמות לאיראן היו מועילות. גם האיראנים מסרו שהם היו "צעד חיובי".

בטח חיובי. ממשיכים להרדים את העולם בשיחות אינסופיות ולהעשיר אורניום בכל המרץ.

איראן כנראה תהיה כאב הראש של העולם לשנים הבאות. 2013 היא הקריטית ביותר ותקבע בסדרי גודל שלא ידענו את מרחב הסיכונים שלנו לדורות הבאים. 
השכונה לא מראה סימני התייצבות. רחוק מזה. אירוע סוריה יסתיים בקרוב בריב כנופיות על חלוקת המדינה ומשאביה. רובן ככולן של הכנופיות האלו לא מאד מקפידות על מי שברך לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון לפני מוסף. מצרים מתחרפנת והולכת והירדנים מנסים לקיים באורח פלאי ממלכת מיעוט האשמית ברוב פלשתינאי לעומתי למדי. ולבנון אמרנו? מדינת קזינו עם שליט חבוי בבונקר כבר שנים.
מציאות מורכבת כזו מעולם לא עמדה לפנינו וריבוי המשתנים הלא בהכרח קשורים בה מהווה פוטנציאל נפיץ לאי הקטן שלנו.
אסטרטגיה במציאות משתנה מחייבת בעיקרה שתי פעולות יסוד. הראשונה - ניטור שוטף של מידע אמין המתוכלל למודיעין ולהערכת מצב ריאלית . הפעולה השנייה היא נקיטת יוזמה ויצירת נקודות משען חדשות העשויות לשמש מנופים יצירתיים לעיצוב המציאות.
לא הכל בידינו ובכוחנו. אבל מה שבידינו, ראוי שימוצה ובשום שכל.
אני יוצא מנקודת הנחה שהעם הפלשתינאי לא באמת מעניין את רוב העממים שסביבנו. מה שמעניין אותם זה עצם קיום הסכסוך שמקנה לגיטימציה וזהות עצמית לכל מופרעות באשר היא. 
אותנו, העם הפלשתינאי מעניין מאד. שכנים צמודים. אם נרצה או לא. כפי שהמצב נראה כרגע , גם הרשות הפלשתינאית איננה אי של יציבות. הסכם שלום במובנו המלא נראה רחוק בהיעדר פרטנר להסכם כזה ובהינתן הדגם החמאסי המכונן. אבל גם גישת ההתעלמות ומשיכת הזמן, גישת ה- Conflict managememt לא מביאה לשומקום. להיפך, היא מאיצה את התדרדרות היחסים בהיעדר תקווה לשינוי. וכאן, טמון סיכון גדול בהרבה.(אגב- "נטישת" הרשות הפלשתינאית והעברת השליטה לישראל בהיעדר ריבון אחר תעלה למשק הישראלי כ- 20 מיליארד ש"ח בשנה. חינוך, בריאות, מים , ביוב ומה לא.)
אז מה כן? התקדמות. בכל מחיר, לקראת משהו. תנועה קבועה ומתמדת על הציר ולא עמידה תקועה בו, חשופים לכל פגיעה מזדמנת. הגדרת אבני דרך קונקרטיות גם אם המרחק ביניהם הוא שנתיים שלש. אופק פתרון הסכסוך עלול להיות בן דור , אפילו שניים ושלשה. עד אז צריך לצעוד בצעדים מדודים , מתוכננים ביוזמתנו, מאבן דרך אחת לשנייה בכוונת אמת להגיע בהדרגה לסטטוס של שתי מדינות המנהלות ביניהן יחסי שכנות סבירים. 
בלי הצהרות גדולות, בלי טקסים. אבל עם תכנית אסטרטגית ארוכת טווח שמשך התקדמותה ישתנה ויתאים את עצמו למציאות הכוללת בשטח לאורך השנים. אני מאמין שפתרון אבני הדרך קביל על רוב הישראלים שמבינים נכוחה ששליטתנו בכל מרחבי יהודה ושומרון איננה אפשרית לאורך זמן אך גם ש- 40 שנות התיישבות , בעיקר בגושים הגדולים שינו את המציאות לא פחות מ- 48.
אווירת החרום שמשרים האיראנים יוצרת דחף לפעולה מצידנו. אחת הפעולות היותר נכונות ובונות לאורך זמן הוא להתחיל לנוע בנתיב הארוך, הבין דורי , להסדרת יחסנו עם הפלשתינאים ובכך להקהות, לפחות חלקית, חלק משמעותי מגרעין הסכסוך שאנו מרכזו.
ש"ש,
שי

כן שיחות בקזחסטן, לא שיחות בקזחסטן, לאביב יש תזמון משלו. והוא כבר כאן, במלוא עוצמתו. 
החורף הקר העצים מאד את לובן השקד שפרץ השנה בעוצמה אדירה. וכליל החורש כבר מווריד.
אלון התבור מתחילח להצמיח את עליו ועיטוריה הצהובים של החרצית רומזים שמתקרבים לסוף. חודש, מקסימום ששה שבועות וזהו. אז צאו לטבע, תנשמו אותו חזק ותקוו שזה יישאר לכם באף עד יוני.