למטר השמים תשתה מים

שנת גשמים ברוכה. הנחלים זורמים בעוצמה, המים בוקעים מכל עבר.

הארץ מדשיאה דשא עשב זורע זרע. התחרות על המים כמזון צמיחה פוחתת והפריחה משתגעת כאילו אין מחר.

רוב המים זורמים לים שאיננו מלא . מיעוטם מצטבר ב"אוגר". בנק המים הלאומי המרוכז ברובו בכנרת ובמאגרים התת קרקעיים, רובם ככולם באקוויפר החוף, מאגרים שהתדלדלו משאיבת יתר במשך השנים.

לא נתבלבל. אין כאן שינוי אקלימי. יש סטטיסטיקה יבשה של שנים גשומות במיוחד פעם או פעמיים בעשור. הממוצע הרב שנתי של משקעים בארץ ישראל קבוע ויציב כבר עשרות שנים והוא האחראי הבלעדי לאקוספירה המגוונת והנפלאה שלנו במקום כל כך קטן. בירושלים ,בתל אביב ובחיפה יורדים בממוצע כ- 550 מ"מ ב- 45-50 ימי גשם. בצפת כ- 700 מ"מ בכ- 60 ימים ובאילת 30 מ"מ ב- 5 ימים. אין לנו נהרות גדולים . התלות הקיומית, האיכרית , הכי בסיסית שיש היא בגשם. והגשם, דרכו לתעתע . עומד האיכר מול שדהו הזרוע ואינו יודע את נפשו. אזור קלאסי לטיפוח אמונה מונותיאיסטית תלוית מחסור כדברי משה בספר דברים:  כי הארץ, אשר אתה בא-שמה לרשתה--לא כארץ מצריים היא, אשר יצאתם משם:  אשר תזרע את-זרעך, והשקית ברגלך כגן הירק.   והארץ, אשר אתם עוברים שמה לרשתה--ארץ הרים, ובקעות; למטר השמיים, תשתה-מים.   ארץ, אשר-ה אלוהיך דורש אותה:  תמיד, עיני ה אלוהיך בה--מראשית השנה, ועד אחרית שנה.

האם עברנו את משבר המים בישראל? הצצה חטופה בטבלת המקורות והשימושים למים בישראל, זו שנערכה ע"י רשות המים, מלמדת הרבה על כושר הנשיאה של משק המים הישראלי לאורך זמן.

עיקרי הדברים:
אוכלוסיה בת כ- 10 מיליון נפש צורכת כמיליארד מ"ק לצריכת מים ביתית, בגדול - מאוזנת מול מקורות המים הטבעיים בישראל - כמיליארד מ"ק בשנה. החקלאות הצורכת 1-1.5 מיליארד מים תתבסס על 500-900 מיליון מ"ק מי קולחין (ישראל היא הראשונה בעולם בשימוש בקולחין) במים מליחים ובכ- 500 מיליון מ"ק מים שפירים מהמקורות הטבעיים. ההשלמה הנדרשת מגיעה מההתפלה - 750 מיליון מ"ק. הנה כי כן. במדיניות הקצאת משאבים נכונה ניתן לפתור את הקצאת המים לשימושים השונים בישראל. מה נשאר? המחיר. מחיר המים בישראל התייקר מאד והפך משאב ציבורי שאמור להיות מסופק במחיר שווה לכל נפש למוצר פרימיום. שימו לב לגרף הבא. 

מה, בעצם קרה כאן? בשנים האחרונות העבירה הממלכה את הטיפול במים לתאגידי המים האזוריים. הם אמורים לנהל את אספקת המים באזוריהם לצריכה ביתית, לחקלאות ותעשיה, לטפל בביוב ולגבות מחירים שיכסו את עלויות התפעול הישירות שלהם.
אלא מה? במקום 5-10 תאגידים, הוקמו בישראל 55. כל רשות רצתה תאגיד משלה. התוצאה - בזבוז משאבים , חוסר יעילות ומחירי מים גבוהים במיוחד. אז יש עוד הרבה מה לעשות. לצמצם דרמטית את תאגידי המים, לשלוט בהוצאות התפעול שלהם ולהוריד את המחירים. כחלוניזציה של המים. במקביל, יש להתיר את החסם הבירוקרטי על השקיית גינות נוי ציבוריות ופרטיות במי קולחין. השקית גינות במי קולחין תאפשר לנו לפתח ולהחזיק ריאות ירוקות, מותאמות לאקלים הישראלי ומפיחות חיים בקיץ השחון המהווה כ- 60% מחיינו. 
ובינתיים - נחגוג את החורף הנפלא הזה על זרמיו ופריחותיו. 
ש"ש,
שי