שעור
מס' 2 במיקרו כלכלה: ביקוש והיצע.
הביקוש
הגבוה למגורים הוא סביב מרכז הארץ : גדרה – חדרה – ירושלים. נגישות למוקדי תעסוקה ,
שירותים ובילוי. אוקי. ברור.
אלא
מה? ההיצע במרכז קטן יחסית. צווארי בקבוק תכנוניים ומנהליים משחררים קרקעות לבנייה
בקצב איטי שאינו מדביק את פערי הביקוש.
התוצאה
צפויה. ביקוש גבוה מול היצע קשיח מקפיץ את מחירי הדירות למעלה.
דירה
סטנדרטית במרכז עולה 400-500 אלף $ , פי
שלש וארבע ממחיר תקני של כ- 1,300 $ למ"ר כולל רווח קבלני נאות
בבניה רוויה.
בכלכלה,
כמו בכלכלה, המגמה גולשת לשולי המרכז ו"מקשיחה" את עקומת הביקוש. בעברית
פשוטה – אנשים מוכנים לשלם 300 אלף $ לדירת 120 מ"ר ברמלה או בחריש.
אז
ברור שגם במיקרו וגם במקרו יש לטפל בצד ההיצע. הביקוש ידוע וקשיח יחסית, 40-50 אלף
יח"ד לשנה.
הכלי
המרכזי אותו נוקטת הממשלה הוא מחירי דיור למשתכן. הפרויקטים מבוצעים בכל הארץ, גם
במרכז וכנראה שאכן יצליחו להוריד במשהו את הלחץ.
הבעיה
המסתמנת שהדירות המוצעות בפרוייקטים הללו קטנות יחסית ומכוונות לפלח השוק הנמוך
יותר, בעיקר משפחות צעירות מאד עם 1-2 ילדים.
משפחות
חסרות דיור גדולות יותר המחפשות איכות דיור נאותה יתקשו למצוא פתרון בפרויקטים
האלו.
בהקשר
הדיור, המדינה מפספסת שוב הזדמנות יחידאית של פעם בחמישים שנה לחיזוק הפריפריה
ופיזור האוכלוסייה.
בתחילת
שנות ה- 90 , בגל העלייה הגדול מרוסיה, המציא אריק שרון את הול"ל , ועדה
לתכנון לבניה שיצרה הליך תכנוני קצר לבניית עשרות אלפי יח"ד בפריפריה תוך
הכפלה של נצרת עילית, כרמיאל, יוקנעם, קריית גת, באר שבע ועוד. התכנון לווה בבנייה
ציבורית של משרד השיכון כולל תשתיות ברמה גבוהה. הערים בפריפריה התחזקו מאד
באוכלוסייה איכותית שיזמה והשתלבה בתעסוקה מתקדמת בפריפריה. התעשייה בפריפריה נשענת לא מעט על עולי שנות התשעים
שהשתלבו במרחב חברתית ותעסוקתית.
מדינת
ישראל משקיעה בעשור האחרון סכומים אדירים בהנגשה תחבורתית של הפריפריה למרכז באמצעות
כבישים מהירים ותחבורה מסילתית.
ההנגשה
אכן מקצרת את היוממות למרכז אך כדי לממש אותה כבסיס לצמיחה יש לטפל במרכיב המרכזי,
הדיור.
בפריפריה
מאות קבוצים , מושבים ויישובים קהילתיים שבתכנון מהיר ונכון יכולים להוסיף כ- 300
משפחות ליישוב , לפתח במהירות שכונות צמודות קרקע לאוכלוסייה איכותית המחפשת חיי
קהילה , חינוך ותעסוקה נגישה. כדי לעשות את זה צריך לחשוב פתוח מחוץ לקופסא. למשל:
·
מתן הנחה
משמעותית במס חברות ל- 10 שנים לתעשיות בפריפריה שתמשוך יזמים ומשקיעים לאזור ותיצור
ביקוש לעובדים.
·
מתן הנחה
משמעותית ממס הכנסה ל- 7-10 שנים למשפחות יוצאי צבא חסרות דיור שרוכשות
ומתגוררות בפריפריה (מכפיל שירותים ותעסוקה גבוה לכל משק בית)
·
מעורבות
ומימון המדינה בתכנון מהיר של שכונות קהילתיות והרחבות ביישובים , הליך מהיר תוך
שמירה על איכות הסביבה והמרקם הכפרי.
·
שחרור
קרקעות לבניה צמודת קרקע חצי רוויה (דו וארבע משפחתי) במחיר של עד 150
אש"ח ליחידה . מה יש למדינה להרוויח מסחר מקרקעין וחסימת הצריכה
והצמיחה?
·
סבסוד
בעלות הקרקע ליזמים לבניה להשכרה לסטודנטים וזוגות צעירים
·
הכרה
בעלות מעונות יום כהוצאה מוכרת לצורך מס, תעודד יציאת שני בני זוג לעבודה ותגביר
תפוקות ותוצר
·
ביטול
מס שווי רכב בפריפריה. רכב בפריפריה הנעדרת פתרונות תחבורה זמינים הוא הכרח שאסור
למסות אותו.
·
ועוד
·
ועוד.
· אבל בעיקר
ליזום , לחשוב ולהזיז קדימה.
תוצאה
רצויה?
100,000
יח"ד בפריפריה עד 2020 , עלות של עד 800,000 ₪
ליחידה של 120 מ"ר
150,000 מקומות
עבודה בתעשיות מתקדמות ע"י עידוד מעבר חברות טכנולוגיה לפריפריה
(מסים, מענקים, תשתיות).
המהלך יאיץ
את פיזור האוכלוסיה, צמיחת הפריפריה והורדת לחץ הביקושים במרכז תוך החזרת המדינה
לשפיות נדל"נית וצמיחה כלכלית מואצת.
הי,
מישהו?
