תשעה באב
בפתח. מה רלוונטיות היום הזה אלינו, היום, בעשורה השביעי של מדינת ישראל?
במרחב
הזמן, עברו על העם היהודי כשש טלטלות עזות שכל אחת מהן איימה על עצם קיומו.
·
חורבן
ממלכת ישראל ולמעשה, העלמות עשרת השבטים עם כיבוש אשור בשנת 733 לפנה"ס.
·
חורבן
הבית הראשון ע"י הבבלים וגלות בבל, כ- 150 שנים אח"כ, בשנת 586
לפנה"ס.
·
חורבן יהודה
והבית השני ע"י הרומאים, 650 שנים אח"כ, בשנת 70 לספירה.
·
חיסול
היישוב היהודי בא"י בעקבות מרד בר כוכבא, בשנת 132 לספירה.
·
מסעי הצלב
באירופה, 1096-1012
·
שואת
יהודי אירופה, 1939-1945
חורבן
ממלכת ישראל ע"י האשורים לא זכתה לציון מיוחד משלה. מן הסתם, כשתוקנו ימי
הצום והאבל על חורבן הבית הראשון וממלכת יהודה, ממלכת ישראל לא נתפסה כחלק
אינטגרלי מהתמונה הגדולה. נהפוך הוא, כנראה שממלכת ישראל נתפסה כעוינת את ממלכת
יהודה וחורבנה היה נראה כגמול נאות לכך.
חורבן
הבית הראשון צוין בימי תענית שכונו צום הרביעי (תמוז) וצום החמישי (אב).
ככל
הנראה (הרמב"ם בדעת מיעוט) ברוב תקופת הבית השני, תקופה ארוכה של כ- 600
שנים, לא צוין תשעה באב. חורבן הבית שני החזיר את יום התענית לפרקטיקה וביסס את
תכניו ההלכתיים במשנה ובתלמוד.
התוכן
העיקרי של יום תשעה באב הוא יום אבל על אסונות לאומיים קיומיים שעברו על העם
היהודי.
מבחינת
היקף הטראומה והסכנה להמשך הקיום של העם היהודי, האירועים שלאחר חורבן הבית
השני- חורבן היישוב היהודי במרד בר כוכבא, מסעי הצלב והשואה היו בסדר גודל שחייב
התייחסות פרטנית. אכן, עיון בקינות תשעה באב מלמד שאירועים טראומטיים סופחו לתשעה
באב כיום מרוכז המכיל את כלל האסונות הלאומיים שפקדו את העם היהודי לדורותיו.
בפרספקטיבה
של זמן ומרחב, האסון הלאומי שחווה דורנו לפני שבעים שנה משמעותי ונוכחי עבורנו
הרבה יותר מציון חורבן הבית הראשון ע"י יהודי ירושלמי במאה הראשונה לספירה,
כמעט 600 שנה אחרי האירוע. עדיין אין בשלות להכלת יום השואה בתשעה באב ועוצמתו
מחייבת עדין קביעת יום נפרד, ובצדק.
לעם
היהודי היסטוריה מתועדת של כ- 3000 שנים ולציון אירועים קשים וטראומטיים בתולדותיו
יש משמעות רבה לשימור וחיזוק הרצף הקיומי שלו. גם תקומתה של מדינת ישראל, מהפך
היסטורי יחידאי בתרבות האנושית איננה מקטינה ובודאי שאיננה מבטלת את משמעות היום.
השאלה,
אם כן, איננה האם לציין או לא לציין את תשעה באב לאור התיקון ההיסטורי של הקמת
מדינת ישראל אלא מהם התכנים בהם יש להתמקד.
בשנים
האחרונות מתרחבת תופעת השיח החברתי-לאומי בתשעה באב. פלטפורמה של חשבון נפש לאומי
בנושאים של המשכיות העם היהודי, זהות יהודית, יחסי ישראל והתפוצות, נושאים חברתיים ועוד. לאט אך בבירור מתפתח דפוס פעילות של מבט ישיר ונוקב פנימה, חוצה
מגזרים וזהות דתית מוגדרת.
האם
נצליח לקחת את יום האבל הלאומי ליום בו העיסוק בסוגיות שחלקן הובילו לחורבן מהווה
מנוף להעצמה יהודית ולאומית? זהו אתגר גדול ומשמעותי למנהיגי צבור מכל הקשת
החברתית שלנו. משימה כזו, בגיבוי וסיוע ממלכתי עשויה להפוך את תשעה באב לרלוונטי
מתמיד. לדורות רבים.
ש"ש,
שי
כשנביא
בתקופת הבית הראשון, ישעיהו, מיכה, זכריה, רצה להמחיש את העתיד הוורוד של עם
ישראל, הוא צייר זאת בפשטות שכל אחד הבין: לשבת תחת גפן ותחת תאנה. הסתובבתי בשעת
ערב מוקדמת בין הזית, הגפן והתאנה כקילומטר מביתו של ר' יהודה הנשיא בציפורי. וידעתי. הגענו.
