בשכונה שלנו

כמעט בלי משים, השכונה עלתה מדרגה.

 השימוש בנב"ק (נשק בלתי קונבנציונלי) כבר כאן.

הטיל נושא הסארין שנורה על שכונת זמאלקה בדמשק כבר מכוון , אולי על פלטפורמה אחרת למרכזי אוכלוסיה בישראל. תמונות הזוועה של הילדים הפגועים הם המחשה במרחק של עשרות ק"מ ספורים מהגבול על קונקרטיות הסיכון.

מס' ההרוגים הבלתי מעורבים בסוריה עצום בכל קנה מידה.

 והעולם – שותק. 

סיסי מבסס את ההפיכה במצרים באמצעות טבח במאות אנשים. 

והעולם שותק.

מדינות המערב, חבולות אפגניסטן  ועירק יודעות שהסיוע למורדים או ל"אחים" לא משרת אותן, אולי להיפך. סין ורוסיה מעוניינות באינטרסים כלכליים תומכי משטר אסד.

המערב מבין שמשטרו הכאילו דמוקרטי של מורסי עלול היה לקחת את מצרים למקום אחר ומגמגם מול מהפכת הדמים הצבאית שם. והעולם הערבי?  כהרגלו , לא עושה כלום.

(אה, כן,  אחמד טיבי, חנין זועבי ושות'? נעלמתם לנו).

הכרעה לא קלה. אויבו של אויבי אינו בהכרח ידידי.

 קבוצות המורדים בסוריה  שאינן הומוגניות כוללות מרכיבי אסלאם קיצוני מהז'אנר של אל קעידה. 

 האחים המוסלמים במצרים אינם חובבי ציון. לא בטוח שהם היו נמנעים משימוש בחל"כ אם היה ברשותם .

לאן זה לוקח אותנו ?

אנחנו לבד. אין על מי לסמוך או להישען.

פגיעה נוראית בעורף הישראלי תעלה צקצוקי שפתיים משתתפות בצער בשדרות פריז, לונדון וברלין. התקשורת האמריקאית תהיה קצת יותר סוערת.

אי היציבות האזורית הפכה למצב קבוע. אנחנו מוקפים בה מהצפון לדרום.

במגרש הזה נותר כח ההרתעה. להמשיך להתעצם, להגיב חזק לכל ניסיון פגיעה , ליזום תקיפות מזדמנות ולבסס את מעמד הבריון המשוגע והלא צפוי. תדמית הנאור הרגוע לא תעזור לנו.
 מקסימום תוסיף לנו שתי נקודות בכנס אתיקה ומלחמה בברלין.

אבל האי הקטן שלנו ממשיך איכשהו  לפרוח. לייצר תרבות, מדע ופיתוח, נטע זר בעולם מנוון המאבד את עצמו לדעת. נס.