בן מחזור, בני גנץ. אוגוסט 7'. (77...) איש ראוי לכל הדעות.
אני עדיין מתחכך בצה"ל מזה 36 שנים ובצמתים בהם נפגשתי בגנץ
חוויתי תקווה למשהו שונה, רענן, מזיז.
אז אולי זה גדול גם עליו? אולי השינוי הרדיקלי אותו נדרש צה"ל
לבצע גדול גם עלינו?
פרשת במדבר פותחת עם בדיקת מצבת כח האדם של עם ישראל. הפסוקים מונים
בפירוט כמעט טרחני את הסד"כ הרלוונטי לעם נודד במדבר, חשוף לשבטים עוינים. כל
יוצא צבא. מבן 20 שנה ומעלה.
ולא שכל בן עשרים שנה ומעלה היה חייל. הוא פשוט היה בגיל הבוגר ומתאים
להימנות על קבוצת לוחמים שבטיים שנקראים אד הוק לפתרון סכסוך מקומי עם עמלקי כזה
או עמוני אחר. קצת קשתות, קצת רוגטקות. חרבות לפלס"ר. עם ידית עץ מדוגמת. סוג
של מילואימניקים לא מאד מיומנים. גם השבטים העוינים היו מצוידים באמל"ח ובניסיון דומים כך שזה בסוף הסתדר איכשהו. עובדה.
תפיסת סד"כ כח האדם של צה"ל לא השתנתה זה 66 שנה. צבא העם
מבן 18 ומעלה המגובה בחיילי מילואים שמשלשים את הסד"כ בתוך 3 יממות מקריאה.
התפיסה הזו הייתה נכונה כנראה לשעתה, לסביבה האסטרטגית של שנות
השבעים, אולי של תחילת שנות השמונים. עם קטן, מלא סגולה ומוקף מכל עבריו בצבאות
גדולים מבוססי חי"ר ושריון העלולים לשטוף את האי המבודד בתוך שעות. מלחמת יום
הכיפורים חיזקה מאד את התחושה ודרבנה את צה"ל להיערך טוב יותר, למלחמה הקודמת,
הלא רלוונטית יותר.
מאז , זירת האיומים וההתייחסות השתנתה לחלוטין. שני העימותים הצבאיים
המשמעותיים האחרונים, מלחמות לבנון הראשונה והשנייה היו מוגבלות מאד בגזרתן,
בעומקן ועסקו בעימות מול כוחות סדירים למחצה, הנחותים בהרבה מצה"ל כמותית
ואיכותית. עימות לא סימטרי כהגדרת צה"ל.
הסד"כ הגדול שהושקע בעימותים האלו, אוגדות שיריון כבדות וחטיבות
חי"ר ממוכנות וחצי כבדות, כולל מערך מילואים עצום בגודלו, חשף דווקא את
הסרבול ואת אי התאמת הכלים והמערכות לאיום הרלוונטי. וכבר נשברו קולמוסים הרבה על
הסוגיה הזו ומי אני וכו'.
ולא שהגענו לאיזושהי נחלה או מנוחה. השכונה נשארה אותה שכונה כשחלק מהבריונים
בה עדכנו את צורתם. חלקם נחלשו מאד (סוריה) וחלקם ייצר אתגרים אסטרטגיים על ידי
הצטיידות במסות גדולות של חימוש רקטי המאיים ישירות על העומק הישראלי ללא צורך בעימות
חזיתי ישיר (חיזבאללה). המצרים, בציוד מערבי חדיש טרם הצטרפו להסתדרות הציונית.
צה"ל, בדרכו הכבדה, נערך במגוון פתרונות להתמודדות האי סימטרית
שסביבנו. גידול מתמיד בעוצבות החי"ר, צמצום הטנקים ושילובם במתארים שונים
מהמקובל ובעיקר דגשים על האויר ועוצמות הירי מנגד.
הכיוון שצה"ל בחר לצעוד בו מדגיש מקצועיות גבוהה ביותר בהפעלת
אמל"ח מתוחכם, מודיעין, אש, מערכות תומכות. הכשרת לוחמים אורכת חודשים ארוכים
ועד שהם צוברים את המיומנות הראויה הם כבר על סף שחרור. בדומה לצבאות אחרים שכבר
הפנימו את השינוי, צה"ל חייב לבצע שינוי ומהר.
על הצבא לפעול כצבא מקצועי המגיס לשורותיו לוחמים ברמה גבוהה ולתקופות
ממושכות יחסית. עדיין יתאפשר שירות קצר של 3-4 שנים ליחידות בהן דרישת ההתמקצעות
נמוכה יותר, אך ליבת הסד"כ תהיה מקצועית ותשרת תקופות ארוכות יותר משמעותית.
גזרת שירות החובה מאלצת את צה"ל לתחזק אלפי חיילים וחיילות
מיותרים המסתובבים בבסיסים באפס מעשה. עליהם נבנתה מערכת שלמה של ת"ש,
לוגיסטיקה ומנהלה שמיועדת לשרת את חוסר המעש בחוסר תוחלת. כל מי שמסתובב חמש דקות
בכל בסיס צבאי נוכח בתופעה במו עיניו.
לנגדים ולקצינים המופקדים על אלפי המשוטטים יש קביעות, פנסיה , רכב
ותנאי שכר מפליגים.
כ- 60% מהלוחמים לא מסיימים את שירותם ככאלו ומבלים לפחות שנה בתפקידי
סרק.
ולא הזכרנו את ההוצאות האדירות שצה"ל אוחז בהן ללא הצדקה ממשית,
גלי צה"ל, למשל.
ההחלטה לפגוע באימון המילואים , אותם מעטים שבאמת יידרשו למערכה ביום
פקודה ואי אימונם פוגע קשות ביכולתם המבצעית תמוהה ומעלה סימני שאלה קשים כלפי
ארגון שככל הנראה בחר לשמור על שומניו ולהמשיך במגמת ההתנוונות הארוכה שלו.
בני גנץ ובוגי, עם אישיות כנה וישרה ועם אג'נדה אישית צנועה, מסוגלים
להתחיל את השינוי הנדרש.
אם רק ירצו.
