תחשבו על זה. 200 שנה חיים במצרים. 8 דורות.
נכון, קשה. עבדות, עם של זרים, אבל זה מה יש.
החלופה שהציע משה נראתה ודאי הזויה למי שלא יכל לקשור שום עבר ממשי לחבל ארץ ודת שבקושי שמע עליה.
אבל הדחף להשתחרר, לעשות שינוי היה כנראה חזק מהכל. בכל אופן, שווה היה לנסות.
הם היו צריכים המון אופטימיות כי כבר אז ידעו שהאופטימסטים בדרך כלל טועים אבל שמפסימיזם עוד לא יצא שום דבר טוב.
האביב, כנראה עשה גם הוא את שלו. אף אחד לא יכול להישאר אדיש לפריחה המרהיבה, לעצמת הצמיחה שמכל עבר. בלי שנרצה, הטבע נוטע בנו תובנה מוחשית שהכל, אבל הכל אפשרי.
וזה , כנראה מה שגרם לבני ישראל לעזוב הכל, לאכול דיקטים, ולהתחיל במסע ארוך אל הלא נודע. בגדול, בפרספקטיבה של אלפי שנים, הניסוי הצליח. ואנחנו שוב, בניסן, בפתחו של חג, עם פריחה ישראלית יפה והרבה אופטימיות בלב.
חגשמח,
שי
