ותן טל

"בחור בישיבת קול תורה בירושלים, ביקש מראש הישיבה הרב שלמה זלמן אויירבך זצ"ל (מגדולי פוסקי הדור האחרון) רשות לנסוע בזמן הלימודים לקברי צדיקים בצפון, ענה לו הרב: בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש ה'" (בשם הרב ישראל מאיר לאו)

בציטוט זה בחר השופט אליקים רובינשטיין לפתוח השבוע את טיעוניו לפסיקתו בנושא חוק טל.

בכ"ט בתשרי תשל"ד, יום לאחר תחילת הפסקת האש בחזית הדרום, נהרג מפקד טנק בשם משה טל מפגיעה ישירה צפונית לסואץ.

אביו, השופט צבי טל, מנדבכי היסוד של הציונות הדתית, עמד בראש הועדה הקרויה על שמו ובאה להסדיר את אנומליית אי השתתפות ציבור שלם בעם ישראל בנטל הלאומי.

המלצות הוועדה שנחקקו בחוק, חוק טל, לא יושמו מעולם. המדינה לא הצליחה למצוא דרך ראויה ליישום החוק ולציבור החרדי, נשוא החוק , היה די נוח עם המצב.

הפטור שנתן בן גוריון בתחילת שנות ה-50  לכ- 400 בני ישיבות ניתן על פי מורשת הקרב החרדית לאחר שהחזון איש שכנע את "הזקן" שנדרש גרעין יציב שיישא את העגלה המלאה במעלה ההר. על העגלה הריקה (הציבור החילוני) לסור הצידה ולאפשר תנועה ללא הפרעה לזו המלאה בתורה וערכים.

ה- 400 הפכו ל- 40 ריבוא ובעוד כ- 20 שנה יהווה הציבור החרדי למעלה מ- 30% משנתון הגיוס.

חוק טל ניסה להתמודד עם הנושא בדרך של סלילת נתיב גלישה נוח להשתלבות חברתית באמצעות מנגנון שנת ההכרעה בגיל 22. הציבור החרדי לא הרים את הכפפה ונותר נאמן לעקרון ההתבדלות.

האם חוק טל חדש ישנה מהותית את המצב? האם יש בכוחה של המדינה לאכוף גיוס המוני לצבא או לשירות אזרחי? האם יש לה עניין בכך? לדעתי התשובה לכל השאלות האלו שלילית.

אין לצה"ל עניין במתגייסים לתקופה קצרה המתכוונים לסמן V , לעשות את המינימום הנדרש וללכת הלאה. עלות הקמת מנגנוני השירות וההכשרה לא שווה את המאמץ.

שירות אזרחי? אני לא בטוח שיש עניין אמיתי לייצר מנגנון העסקה, ניהול ופיקוח על מגויסי חובה לפעילות אזרחית כמד"א, כיבוי אש ועוד, זה לא יעבוד ויתמסמס מאליו.

אז מה כן?

דרושה תכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתשלב את הציבור החרדי בחברה הישראלית.

מדובר בציבור אינטליגנטי, איכותי, ערני, הרואה בלימוד ובידע ערך עליון. הציבור הזה נתון זה שלשה דורות בשבי מנהיגיו שנקטו קו התבדלות מחמיר במטרה למנוע את התערבותו של הציבור החרדי בקהל ולמנוע מגע משמעותי עם העולם החיצון. חממה בתנאים מבוקרים.



הציבור החרדי כבר איבד מזמן את כושר הנשיאה הכלכלית שלו. העוני הפך ברבדים רבים בו לדרך חיים מנוונת. דורות שלמים גדלים ללא נגישות לגופי ידע בסיסיים כחשבון, גיאוגרפיה, אנגלית.

זה יתפוצץ בסוף ולכן על המדינה לבצע מהלכים מכוונים בתבונה.

מדיניות ממשלתית עשויה לפעול בתנועת מלקחיים של מרכיבי עידוד ומרכיבי צמצום.

מרכיבי העידוד יכללו מיזמים להשכלה גבוהה ומקצועית בתחומי הטכנולוגיה ויאפשרו שילוב הולך וגובר של גברים ונשים בכח העבודה האיכותי במשק , בשכר ראוי ובשינוי סטטוס חברתי כלכלי. מהלכים כאלו כבר מתרחשים במגזר החרדי, קמעא קמעא, אך תכנית מוכוונת עשויה להרחיבם ולהפכם לנתיבי פעילות מרכזיים.

מרכיבי הצמצום יכללו הקמת מנגנונים שיאפשרו פטור משירות ביטחון לתלמידי ישיבה מצטיינים בתבחינים אובייקטיביים ושקופים ובמכסה של עד אלפים בודדים. לכל היתר, עשרות אלפים, תהיינה שתי ברירות. להתגייס לשירות צבאי מלא או במידה וסביבת השירות לא מתאימה להם , דתית/תרבותית/חברתית, ישתלבו בשוק העבודה כמו אלפי בני נוער אחרים שאינם מתגייסים מסיבות של חוסר התאמה. המדינה לא תשלם לישיבות סכומי עתק עבור תלמידים פיקטיביים וכח העבודה במשק יגדל משמעותית בכח יצרני ואיכותי ברובו הגדול.

אבל, יש קוץ באליה. מי שלא ישרת שירות מלא, חרדי או חילוני, לא ייהנה מתמריצים כלכליים מהם ייהנו המשרתים כגון מענק לימודים לתואר ראשון, פטור ממס ל- 7 שנים ועוד. לא יתנו – לא יקבלו. צה"ל, כך או כך, מכוון להתמקצעות לוחמיו. הוא כבר איננו צבא העם וכנראה כבר לא יהיה כזה. מי שמתנדב לשורותיו , עילית הנוער, יזכה מעבר להוקרת המדינה בתמריצים חומריים שיפצו, ולו במשהו על שנות השירות האינטנסיביות והתובעניות.

עם הזמן, יותר ויותר חרדים, בעיקר ממגזרי ש"ס והציבור המתקרא משום מה ליטאי (להבדיל מזה החסידי) יפנימו את עקרונות תנועת המלקחיים וישתלבו בחברה הישראלית.

כמה זמן זה ייקח? דור, אולי שניים , אבל אין כנראה דרך אחרת קצרה יותר.

ש"ש,

שי

למיטיבי לכת - פסק בג"צ: http://elyon2.court.gov.il/files/07/980/062/N18/07062980.N18.htm



מרגלות החרמון



המלחמה כבר החלה

המלחמה כבר בעיצומה.

חורף בבית קשת 

בניגוד לתובנה הרווחת, מלחמה אינה מתחילה באירוע קרבי כזה או אחר. כשהאש נפתחת, כשכח יוצא למשימה ב"חתימה נמוכה" או "ללא חתימה", כבר מדובר בשלב מתקדם מאד של הפעילות. השלב שלאחר שעת ה"ש" הוא השלב הקריטי , הקשה לניהול בסביבה ודאית של  אי ודאות.

השלבים המקדימים אורכים זמן רב. לעיתים שנים. הם כוללים אסוף מודיעין שלעולם אינו מסתיים, תכנון מבצעי המשתנה חדשות לבקרים, תכנון לוגיסטי, שת"פ עם כוחות שכנים, זרועות "ידידותיים" (אויר, ים) ומה לא. עבודת נמלים. באיזה שהוא שלב התכנון בשל ומוכן להחלטת הקברניטים, צבאיים ומדיניים. אני מאמין שלמעלה מ- 80% מהמבצעים אינם מבוצעים בסופו של דבר. אבל התוצרים של גלגול המבצע כולל הפרק המודיעיני, התכנוני ופרק התרגול המבצעי משפרים את האיכות ומחדדים יכולות. כשמבצע ייצא לדרכו , הוא יבטא מן הסתם אינספור נגיעות ונגזרות של עשרות מבצעים דומים שלא יצאו לפועל לרוע מזלם ולגודל תסכולם של אלו שעסקו בהם.

המלחמה עם אירן כבר בעיצומה. מאות חיילים במדים ושלא במדים עוסקים באסוף מודיעין למטרות נקודתיות, ניתוח דרכי פעולה, זמן ומרחב. יחידות ייעודיות עוסקות מן הסתם במתארים שונים וככל שנדע פחות – כך ייטב. בחודשים הקרובים יגיע , כך אני מניח, שלב התכנון הבסיסי וארגון הכוחות למשימותיהם לכלל בשלות מבצעית.

החלטה על תקיפה יזומה , תהיה מן הסתם אחת הקשות והמורכבות מההחלטות איתן התמודדו קברניטים במדינת ישראל. על הפרק יעמדו הסתברויות סיכון מול סיכוי, הערכת היכולת לשינוי מצב אסטרטגי טוטאלי ועיכוב משמעותי (עשרות שנים) של הגרעין האיראני. ניתוח מדוקדק של שרשרת תגובות, הסלמה אזורית, פגיעותו הרבה של העורף ומעל הכל – פוטנציאל הסיכון האדיר של המצאות נשק גרעיני בידי מדינה מטורפת המצהירה בגלוי וללא חשש על כוונתה להשמיד, ולא מטאפורית, את מדינת ישראל.

ערב מלחמת ששת הימים הוקמה ממשלת אחדות לאומית כמסר של איחוד כוחות לקראת התמודדות לאומית קשה ומורכבת. המציאות היום זהה לחלוטין רק שהאיומים על ישראל עוצמתיים פי כמה. מצריים כבר איננה בת ברית אסטרטגית וחזרה למעמד הקנה הרצוץ שהדביק לה ירמיהו כבר לפני 3000 שנה. ירדן מתנודדת בלחץ 70% מאזרחיה הפלשתינאים. סוריה שלאחר אסד לא תאמץ מן הסתם נורמות שלטון מערביות מתקדמות ושוחרות שלום. בלבנון שולט חיזבאללה, דיוויזיה איראנית קדומנית, מחופרת היטב, אויב משמעותי. בעזה – דיוויזיה איראנית נוספת הצוברת אמל"ח מתקדם ורקטות ארוכות טווח. והרשות הפלשתינאית נותרה סיר מבעבע תחת מכסה הרוטט בלחץ האדים.

ואנחנו, לב המוקד הזה עוסקים בשטויות של מפלגות קיקיוניות סקטוריאליות , לוטשות עיניים לתקציבים המיטיבים עם מגזריהם ויאפשרו להם עוד שנים ספורות של מנעמי שלטון מדומים. על העיוורון? ימי פומפיי?

ש"ש,

שי

הידרופוליטיקה

יער אודם

למטר השמים תשתה מים.

שום דבר דרמטי בתחום הזה לא השתנה באלפי השנים האחרונות.

יש שנים גשומות יותר, גשומות פחות, חלוקה כזו, אחרת, אבל הממוצע תמיד מתכנס. בצפון יותר – בדרום פחות. ככה זה אצלנו.

האקלים הים תיכוני שלנו שחון למחצה. מיטיב איתנו בחורף , 4-5 חודשים, ומקשה עלינו בכל השאר.

חורף חזק יחסית, כמו זה של השנה יוצר אפקט פסיכולוגי מדומה של שפע. נהירת המוני בית ישראל לחיזיון הזרימות בנחלי הצפון היא כטיפול פסיכולוגי כוללני לפגועי חום יולי אוגוסט. טיפול שהשפעתו מיטיבה אך חולפת בדרך חזרה בפקקי הכבישים .

היסטריית הקו האדום היא לא יותר מתעלול שיווקי. הקו האדום לא תלוי באמת בגשם ולא בזרימת נחלי הצפון. הוא תלוי בעצמת השאיבה מהמאגר הלאומי, הכנרת, לטובת החקלאות בעמק הירדן ומי השתיה המובלים במוביל הארצי כחלק ממערכת המים הכלל ארצית. ישאבו יותר – המפלס יירד, פחות – יעלה. כמה פשוט.

ישראל מובילה בעולם במתקני השבת קולחין ועם השלמת מתקני ההתפלה החדשים בשנתיים הקרובות, יווצרו כאן עודפי מים. כבר אמר מישהו שמדינה היושבת לחופי ים אין בעיה של זמינות מים אלא של מחירם. לקראת עידן עודפי המים נדרשת מדיניות אסטרטגית חזקה וברורה לניהול משאב המים בישראל. המוצר קיים , מופק באמצעים שונים (מים שפירים, מליחים, מותפלים, מושבים) ומחירו ידוע בהתאמה לעלויות ההפקה. העיקרון אמור להיות פשוט. הבטחת מי שתיה באיכות גבוהה בעדיפות ראשונה, מים לחקלאות בעדיפות למי קולחין או שפירים במתכונת של מחיר הקשור לתרומה הכלכלית של הגידול , גידול רווחי כתבלינים ליצוא, יעמוד גם בעלויות מים ריאליות. שימוש רחב בקולחין לגינון פרטי וציבורי, שימוש הנמנע היום עקב חסמי משרד הבריאות, חסמים שניתנים להסרה עם שיפור הטיפול במים, יאפשר טיפוח נוף ירוק ומדשאות בעלויות מים אפשריות.

הפתרונות קיימים . נדרש ניהול ברור ומשימתי ברמה הלאומית , מנותק מההירופוליטיקה הארכאית שעוד מהלכת בשכונה.

לכבוד טובישבט שחלף לו עם החמה שבאמת הפציעה ליום אחד, יכולתי לנסות  ולהגג על "ונתתי גשמיכם בעיתם", נתתי – השפעה רוחנית על הגשם – הגשמי וגו' , אבל למה לעייף? נהנה מהגשם כמות שהוא, בעיתו, גם טוב.

ש"ש,

שי

קחו שאכטה ארוכה. תעצמו עיניים. השאר יגיע כבר מעצמו

סטארט אפ (דמיוני בשלב זה) : TevaCure

מרכיבים משקפי תלת מימד ואזניות , נשענים לאחור בנינוחות.

חיזיון התלת מימד מטיס אותך במהירות איטית, ציפורית כזו, בגובה נמוך, מעל נופי ארץ ישראל הירוקים של יום אחר הגשם. אויר צלול, נקי. צבעים חזקים וחדים. ברקע נשמעת אוושת צמרות ברוח קלה , ציפור פה, ציפור שם, טבע שקט נטו.

יהיו כמה עשרות  קבצים להורדה. בשביל הגיוון. מרגלות החרמון וצפון רמת הגולן, יהודייה – משושים, יער בית קשת, גבעות אלונים, אזור בית ג'וברין, נחל שורק ועוד.

הטיפול אורך כ- 20 דקות . תצפיות מוקדמות מצביעות על ירידה חדה במתח, הרחבת כלי דם וירידת לחץ הדם, עלייה ברמות האנדורפין , ירידה ברמות הקורטיזול. תופעות הדומות להשפעות פעילות גופנית. משתמשים קבועים חדלו לקחת תרופות להורדת מתח ולחץ דם.התפנו תורות אצל כמה פסיכולוגים ידועים.

טיפול יומיומי ב- TevaCure במשך 4 שבועות גרם לשינוי מהותי בדפוסי התנהגות ומצבי מתח בעיקר בקרב אוכלוסיית מורים, מהנדסי הייטק ומשתמשים כבדים של סמארטפונים ופייסבוק.

אז מאחר ו- TevaCure עוד לא ממש זמין, אז תתחילו להשתמש במוצר בדרך הקלה והזמינה.

צאו לשטח. ברכב, ברגל, באופניים, על קורקינט.

עד סוף ניסן , משהו כמו חודשיים וחצי – שלשה , אנחנו במיטבנו. הטבע והנופים מהיפים בעולם, מזור לכל נפש דוויה וגם לסתם כאלה שרוצים לטעון מצברים לקראת חום יולי אוגוסט.

לא חייבים לנדוד למחוזות אתרי ה- TevaCure. כל פיסת קרקע ליד הבית עונה על הצורך, ובלבד שתכוונו לצאת ידי חובה. תוצאות מובטחות.

ובט"ו בשבט הבעל"ט, נגרוס, שוב, פירות יבשים עתירי צבעי מאכל וחומרים משמרים מתורכיה וסביבותיה להרבות בשבחה של ארץ ישראל ואילנותיה. יאללה, בסדר.

ש"ש,

שי

ועוד משהו. בחיפה ות"א ירדו כבר כ- 500 מ"מ גשם, כ- 90% מהממוצע השנתי. בירושלים – 315 מ"מ, כ- 60% מהממוצע. תהיה שנה ברוכה, ממוצעת פלוס. זה לא אמור לשנות מאומה מהצורך להמשיך ולשפר את ההידרו-פוליטיקה בישראל. הקצאת מים שפירים לחקלאות על פי מבחן כלכלי של תרומה למ"ק, השקיית גינון במי קולחין מטופלים ועוד. הבירוקרטיה והפוליטיקה תוקעים גם את הנושא הזה כבר שנים ארוכות. דרוש מבוגר אחראי למשק המים שלנו, ומהר.