עוצמת הריסון

סיפור לקראת יום העצמאות:

קבוצת נערי גבעות חוסמת את אחד הצירים המרכזיים בשומרון. ניסיון למנוע את פינוי מאחז תשועות יוסף .

הקבוצה כדרכה, פרועה, מתלהמת. מח"ט הגזרה, קצין עתיר ניסיון מבצעי ומוערך, עובר ברכבו במקום. כמה נערים מזהים אותו ומיידים ברכבו אבנים. דלת מכוניתו נפתחת ולעבר הקצין הבכיר מושלכת אבן שפגעה בראשו.

מכאן מתגלגל הסיפור לשני תרחישים שונים.

הראשון : המח"ט , חבול ופגוע , ממשיך בנסיעה , מגיע למפקדה ומנהל את פינוי האירוע וסיומו.
בתקשורת הובעה ביקורת על סובלנות יתר והעובדה שקבוצת פרחחים הסתובבה בשטח צבאי .

התרחיש השני: המח"ט נלחץ. יוצא מהרכב, פצוע ראש וחובט בפניו של הפרחח שהשליך עליו את האבן. האירוע תועד במצלמת וידיאו שאחזה אחת ממגינות הארץ הקדושה. הסרט נערך בזריזות. בקטע בן 20 השניות נראה המח"ט חובט בחוזקה בנער חבוש כיפת הצמר הגדולה ועטור הפאות בסגנון הגבעי השרוע על הארץ חסר ישע.  רשתות הטלוויזיה הקרינו אותו  מס' רב של פעמים לאורך כל מהדורות החדשות.
הליהוק הקבוע של חברי הכנסת  בראשות מיכאל בן ארי  יצא מייד בקריאה להדחת המח"ט. באתר אינטרנט מסוים הועלתה תמונת פוטושופ בה הוצמד לראש המח"ט כובע פלדה גרמני. המגזר רעש , לא ייתכן שקצין בצה"ל יכה יהודי גם אם לכאורה היה הלה מעורב באיזושהי הפרעת סדר אזוטרית. הרמטכ"ל ושר הביטחון מתלבטים , בעיקר לנוכח עברו המזהיר ואישיותו  של המח"ט אבל לבסוף, אינם עומדים בלחץ הציבורי ומדיחים את המח"ט מתפקידו.
אני משוכנע שאם אייזנר היה מצולם מכה בקת הרובה שלו נער גבעות, תגובות המגזר היו שונות ב- 180 מעלות. אייזנר ידוע כאחד שלא היסס להילחם בתופעת תג מחיר והוקע על כך בציבור הימני, אבל מה, הוא לא נתפס מעורב באלימות באירועים אלו. הכיפה, הזקן והמפגינים היוו לו מגן מספיק.

אין כל משמעות לעברו הצבאי של אייזנר. ברגע מבחן, באירוע בודד הוא איבד את עשתונותיו ואת כושר השיפוט שלו וחשף לעיני כל את אופיו האגרסיבי והמתלהם. הנזק שנגרם לתדמית ישראל בעולם , עצום. אייזנר לא מתאים להיות מפקד בצה"ל ונכון עשה הרמטכ"ל שהדיחו.

בשבועיים החשופים האלו , שבין פסח ליום העצמאות, אנחנו עוברים רכבת הרים רגשית לא קטנה. אני לא משוכנע שמי שהצמיד את יום השואה, הקשור למרד גטו ורשה והניסיון להדגיש את אלמנט ההתנגדות כנרטיב לאומי, ליום הזיכרון ויום העצמאות עשה  זאת בכוונת מכוון גדולה. אבל זה כך כבר שנים והחוט המחשבתי , מרובד קטעי קיאה, כתבות רקע ומוסיקה , נמתח מאליו מתמונות חיילי האס. אס היורים בילדים לעבר חללי צה"ל שנפלו על חרות עמם ולחמו בצבא ערכי וטהור נשק.

כן, נגזר עלינו לחיות על חרבנו. נדאג שהיא תהיה איתנה ביד, ולא מונחת על צוואר. ונדאג שהפעלתה תהיה מוסרית וערכית כי זו עליונותנו. שימוש בכח לא מרוסן שייך לאומות אחרות, משטרים אחרים ואין לנו יתרון יחסי בתחום הזה בשכונה שלנו.  מי שקשה לו עם זה , שלא מסוגל להתעלות, להפגין קור רוח ושליטה עצמית, לא יהיה כנראה , בין המפקדים שיובילו את צה"ל בהמשך המשעול האינסופי הזה. נסתדר כנראה, גם בלעדיו.

ש"ש,

שי

וכבר בשולי האביב, בפתחו של הקיץ הממהר לקפל את התפאורה המדהימה שליותה אותנו בחודשים האחרונים. העיסוק עובר לסיפור האמיתי. הפריית הפרחים, חנטה , צמיחת פרי .

את חרותי

האביב קצר כאן , במזרח התיכון , אבל מרהיב ביופיו.

השנה, ריבוי וחלוקת הגשמים הוציאה מהטבע את המירב שבו. שפע מים מכל נחלון נידח, פריחה מתפרצת מכל עבר. ועמישראל יצא, נלהב, לראות את הכל בעיניים, להתמזג בשפע הזה.

פוסע בשבילי נחל כזיב שלא הכזיב, למול קבוצה שמחה של צעירי השומר הצעיר, חולצת תנועה כחולה, קן נמרוד, קבוצות משפחתיות מכאן ומשם, שבילאי שביל ישראל עמוסי תרמילים , קשישים חייכניים , מקלות הליכה בידיהם, מי לא?

חג חירות חייב להתקיים באביב כשהטבע משתגע ונפרד מכבליו, נותן דרור לשפע צבעים וצורות.

לאן לוקחים את זה מכאן, כמטחווי צעקה ממדינות ותרבויות בהן החירות כל כך רחוקה?

החירות מושרשת לנו עמוק בגנים. יציאת מצריים , לפני כ- 3500 שנים הייתה ונותרה האירוע המכונן של העם היהודי שמאז ומתמיד ראה בחופש, בחירות,  את תמצית חייו.

החירות לובשת ופושטת צורות, ברוח הזמן והמקום. היא כבר מזמן איננה חירות פיסית משעבוד ועבדות אלא מרחיבה את גבולה לחירות מחשבתית, להנתקות משעבודים ממכרים לתרבות ההמון, לצריכה אימפולסיבית, לנטייה לרצות , לשעבוד כפייתי לעבודה על חשבון המשפחה והפנאי.

בלוח העברי, חודש ניסן הוא בעצם ראש השנה, החודש הראשון  בו הכל מתחיל  לצמוח, חופשי , מהתחלה. ראש השנה לחירות, לחופש , להגדרה מחודשת של סדרי עדיפויות וחופש להיות מי שאתה ולא מי שהם רוצים שתהיה. מתוך הכרה עמוקה שהאביב קצר כל כך כאן, אבל מרהיב ביופיו.

ש"ש,

שי