תכל'ס, כולם כבר ציפו לזה , אבל לא ידעו מתי בדיוק זה יתרחש.
ההפתעה הייתה טקטית. ומושלמת.
הם הגיחו עם שחר , מבין ערפילי הבוקר, כאילו משום מקום , בוהקים מול קרני שמש ראשונות.
בקבוצות קטנות, גאות, היוצרות יחד כח ממשי.
החצבים.
יש להם אסטרטגיה חזקה, לחצבים. פריחה בשלהי העונה היבשה. כשהכל סביב קמל וכמה לגשם.
לחרקים אין הרבה ברירה והם מתבייתים על פרחי החצב כמוצאי שלל רב.
"בידול" , קוראים לזה בשפה העסקית. עוד דרך להתבלט בסביבה תחרותית רוויה.
אבל יש שם עוד משהו, בחצביות הזו. התמדה.
היכולת הזו לבקוע כל פעם מחדש בלי קשר לתנאי הסביבה המשתנים.
החצב מעטר את מבואת חגי תשרי העוטים הרהורים וכובד ראש.
מדגיש את סופיותה של העמלנות האנושית הסיזיפית. קמלה במהירות למול חיי הנצח של בצל אחד, התקוע לו בעומק של מטר.מגיח כל שנה ללוות את תקיעת השופר.
אבל מול המחזוריות האינסופית, המגמדת, יש פרץ קבוע של עשיה, של תנועה. של הזדקרות גבעולית המפנה מבט קצר, מהורהר. וממשיך הלאה.
חיים.
מוקדש לרונית, חגי,עומר, אלון ויונתן
