הידרופוליטיקה

יער אודם

למטר השמים תשתה מים.

שום דבר דרמטי בתחום הזה לא השתנה באלפי השנים האחרונות.

יש שנים גשומות יותר, גשומות פחות, חלוקה כזו, אחרת, אבל הממוצע תמיד מתכנס. בצפון יותר – בדרום פחות. ככה זה אצלנו.

האקלים הים תיכוני שלנו שחון למחצה. מיטיב איתנו בחורף , 4-5 חודשים, ומקשה עלינו בכל השאר.

חורף חזק יחסית, כמו זה של השנה יוצר אפקט פסיכולוגי מדומה של שפע. נהירת המוני בית ישראל לחיזיון הזרימות בנחלי הצפון היא כטיפול פסיכולוגי כוללני לפגועי חום יולי אוגוסט. טיפול שהשפעתו מיטיבה אך חולפת בדרך חזרה בפקקי הכבישים .

היסטריית הקו האדום היא לא יותר מתעלול שיווקי. הקו האדום לא תלוי באמת בגשם ולא בזרימת נחלי הצפון. הוא תלוי בעצמת השאיבה מהמאגר הלאומי, הכנרת, לטובת החקלאות בעמק הירדן ומי השתיה המובלים במוביל הארצי כחלק ממערכת המים הכלל ארצית. ישאבו יותר – המפלס יירד, פחות – יעלה. כמה פשוט.

ישראל מובילה בעולם במתקני השבת קולחין ועם השלמת מתקני ההתפלה החדשים בשנתיים הקרובות, יווצרו כאן עודפי מים. כבר אמר מישהו שמדינה היושבת לחופי ים אין בעיה של זמינות מים אלא של מחירם. לקראת עידן עודפי המים נדרשת מדיניות אסטרטגית חזקה וברורה לניהול משאב המים בישראל. המוצר קיים , מופק באמצעים שונים (מים שפירים, מליחים, מותפלים, מושבים) ומחירו ידוע בהתאמה לעלויות ההפקה. העיקרון אמור להיות פשוט. הבטחת מי שתיה באיכות גבוהה בעדיפות ראשונה, מים לחקלאות בעדיפות למי קולחין או שפירים במתכונת של מחיר הקשור לתרומה הכלכלית של הגידול , גידול רווחי כתבלינים ליצוא, יעמוד גם בעלויות מים ריאליות. שימוש רחב בקולחין לגינון פרטי וציבורי, שימוש הנמנע היום עקב חסמי משרד הבריאות, חסמים שניתנים להסרה עם שיפור הטיפול במים, יאפשר טיפוח נוף ירוק ומדשאות בעלויות מים אפשריות.

הפתרונות קיימים . נדרש ניהול ברור ומשימתי ברמה הלאומית , מנותק מההירופוליטיקה הארכאית שעוד מהלכת בשכונה.

לכבוד טובישבט שחלף לו עם החמה שבאמת הפציעה ליום אחד, יכולתי לנסות  ולהגג על "ונתתי גשמיכם בעיתם", נתתי – השפעה רוחנית על הגשם – הגשמי וגו' , אבל למה לעייף? נהנה מהגשם כמות שהוא, בעיתו, גם טוב.

ש"ש,

שי