לברוא את מציאות חיינו

רות קלדרון הביאה השבוע רוח חדשה, תקוה חדשה לבית המחוקקים הישראלי.
את נאום הפתיחה שלה הקדישה לגמרא במסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב'., בארמית שוטפת, סיפרה רות קלדרון את סיפורו של רבי רחומי מישיבת נהרדעא שבבל, שהגיע לביקור בביתו אחת לשנה , ביום הכיפורים. בשנה אחת השתהה ולא הגיע. אשתו ממתינה לו. השתא אתי, השתא אתי (כבר מגיע, כבר מגיע) , ולא בא. חלשה דעתה, ירדה דמעתה מעינה. ובאותה שעה ממש, מתמוטט הגג בבית מדרשו הרחוק של רבי רחומי, ונחה נפשו.
"מי ששוכח שהוא יושב על כיסא האחר - ייפול. צדיקות איננה דבקות בתורה על חשבון האדם".
"אי אפשר לצעוד אל העתיד בלי לדעת מאין באנו, מי אנחנו", אומרת רות קלדרון. "התורה היא המתנה שניתנה לכולנו, ולכולנו ניתנה ההזדמנות להתבונן בה כשאנו בוראים את מציאות חיינו".
איזה נאום בכורה, אילו מילים מכוננות אמת ורגש.
יש פוטנציאל של הבטחה בכנסת הזו עם 45 חבריה החדשים, עם רוח הרעננות והעשייה הנושבת בה.
הישכילו חבריה להתעלות מחיכוך היום יום ולחתור, כפי שאמר בנאומו נפתלי בנט, להסכמה על 70% מהנושאים ש- 70% מאיתנו מסכימים לגביהם? וכמו שביקשה רות קלדרון עם סיום דבריה: "יחד ייבנה הבית ולא תיחלש הדעת". אמן.

לנאום המלא של רות קלדרון