ביום ג׳ השבוע יערך ערב זיכרון ביד ושם. התכנסות, כיבוד קל, שר החינוך, שר התרבות של פולין. יושמעו היצירות כל נדרי וקדיש בביצוע הקאמרטה הישראלית. טנור - דודו פישר. איך לא?
התמונה המצורפת מעטרת את ההזמנה. ״גירוש יהודים משחדל ובית לטרבלינקה״ אוסף התצלומים , יד ושם.
כבר 70 שנה? רק 70 שנה? הזמן יחסי. הרוע לא. הוא מוחלט.
והוא מעבר לגדר. במצרים ההולכת ומקצינה, בסוריה השופכת דמים בסגנון חופשי, באיראן המבטיחה לקיים. בעולם הממנה שוב ועדות היגוי להשלטת שלום עולמי עם כאלו שהמילה הזו טרם חדרה ללקסיקון שלהם.
ובתשעה באב שחל בשבת, בחום המעיק של יולי אוגוסט, בקומבינות פוליטיות לחובבים, ובאי שקט חברתי שלא מגיע לפתרונו, העולם מסביב נראה מאיים מתמיד.
ירמיהו, ישעיהו, מגילת איכה שתקרא מהריצפה , כולם עוסקים בשסע החברתי,בשנאה, בשחיתות, באי הקשב הפרמננטי כמקור הרקב שאיפשר לאורבים ולעורבים שסביב לעוט על הטרף המוחלש פנימית.
איך אפשר להתנער ולהתניע מהלך חברתי פוליטי עמוק, חוצה דת, ימין, שמאל, סוציאליזם וקפיטליזם, מחפש בכוח את שיווי המשקל בו ניתן לקיים חברה תקינה, שיוויונית ואיתנה מול האתגרים המאד מורכבים הצפויים לה בשנים הקרבות. אולי קוראים לזה מנהיגות?
ש״ש, צום קל, והצלחה למתעמלי הקרקע.
שי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
shailavi59@gmail.com