לילה של תחילת אב. החשיכה כבדה, צלליות הרכסים נבלעות ותחושת המרחק
אובדת.
הטור ארוך, מדרון אחורי לפני רכס רמים.
הלוחמים בשפצורים אחרונים. מאירים בפנס על מפה, משננים מילות דיווח.
מבקש מי' לגשת לטנק של בניה.
כח לא אורגני, עדיין לא מחבר פנים לשמות. לוודא שהכל ברור לו.
שיחות חטופות לטלפונים הניידים טרם איסופם, זהו, יוצאים.
עלטה, רק קול רינת הנשק. הסיור מוביל, העיניים נשואות לרכס ראב א
תלתין. לחשושי מלות דווח.
שש שעות אחרי, המזרח מחוויר לדריכות של אי וודאות.
אין מציאות כזו בעולם. אנשים שלפני שבוע חיו איש בעולמו מתקבצים באחת
והופכים לכח מקצועי רב עצמה אך בעיקר מחויב.
"כמו רקפות בין הסלעים, הפנים היפים של הארץ מתחבאים".
השבוע שאחרי לווה בתחושה שלפיקוד הבכיר אין ממש מושג לאן מתקדמים
מכאן.
תנועות קטנות, סיורים, שיפור עמדות אך ללא כיוון ברור.
יומיים לפני הסוף שועטים לסלוקי למה שנראה כמהלומה אופרטיבית שנעלמה
טרם החלה.
לילה של אמצע אב. ירח מלא. אורות משגב עם נוצצים ממול. חוזרים הביתה
בתנועה רגלית ארוכה אבל חסרים תשעה מלבד החמישה עשר שנפלו בשטח הכינוס בכפר גלעדי.
עשר שנים אחרי.
למרות תחושת חוסר המיקוד והיעדר האסטרטגיה שלוותה את המלחמה ההיא , במבחן
התוצאה, השקט חזר לצפון ונשאר שם לתקופה הארוכה ביותר מאז התבססות הארגונים
הפלשתיניים בלבנון בסוף שנות השישים.
מול תחושת הגימגום וחוסר התכליתיות שאפפה את צה"ל של 2006, נצרבה
בשכונה שסביבנו תודעה ברורה של מדינה מגיבה ולוקחת שליטה. למרות ההישגים הקרקעיים
הדלים, הפגיעות האסטרטגיות במשגרי הפאג'ר ארוכי הטווח ובמפקדות רובע דחיה בבירות הביאו
לצריבה תודעתית ברורה של מחירים.
פני האיומים השתנו כליל בעשר השנים האחרונות. המוקד עבר לארגונים על
פני מדינות ולמתווה אופרטיבי של תמרון בעצימות נמוכה. השתלטות מהירה על שטחי מפתח,
פעילות של כוחות מיוחדים, שימוש באש מדויקת מפלטפורמות מגוונות.
צה"ל נערך היטב למציאות החדשה ואולי אף ישכיל להתאים את מידותיו
ואופיו שעדיין עוטות שכבות לא רלוונטיות רבות.
אבל אנחנו נשארנו עדיין בלילה החשוך ההוא של תחילת חודש אב, ראב א-
תלתין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
shailavi59@gmail.com