הבוץ טובעני מתמיד

פרשת גבעת האולפנה בבית אל היא מיקרו קוסמוס של הקונפליקט הפנימי הגרעיני ביותר של החברה הישראלית בחצי המאה שעברה. מיקרוקוסמוס של סימפטום ושל תהליכי הטיפול בו.

בקצה, ישנן עשרות משפחות תמות וישרות דרך, שרכשו דירות במיטב כספן. רכישת דירה היא ההחלטה הכלכלית הכבדה ביותר של משק בית. תסכולן גדול. הן עברו את מסכת הייסורים הסטנדרטית של אישורים, פקידים, קבלנים, מפקחים , בחירת רצפות וסוג ברז. ולבסוף – סליחה טעות, חברים. יש בעיה קטנה עם הקרקע וכנראה צריך לזוז מכאן. ברמה האישית של מאויימי הפינוי – קטסטרופה.

מישהו, מי שהם, ידע/ידעו שהקרקע באזור ההוא לא מוסדרת. היא לא הוקצתה ע"י החטיבה להתיישבות , זרועו של מנהל מקרקעי ישראל ביש"ע. זה נראה יותר מהכל כמו תרגיל "מצליח" מצוי מבית מדרשה של ההתיישבות ביש"ע. ננסה, ובעז"ה, הכל יסתדר לטובה. זו , בעצם, ליבת השיטה הפתלתלה שמעמיקה עם כל תנועה סיבובית שלה את טביעתנו בבוץ העמוק. האסטרטגיה ההתיישבותית פשוטה, ועובדת. עשייה, במלא ההיקף, בכל מקום. העובדות בשטח יציבו סטטוס שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו. ואכן, אי אפשר להתעלם ממנו. חלק משמעותי מאדריכלי ומבצעי המדיניות הזו מאמינים בכל ליבם שהעשייה ההתיישבותית, בבחינת צמיחת גאולתנו, היא הפתרון האמיתי לסכסוך הגרעיני עם הפלשתינאים על שטחי יש"ע. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. והבוץ, הבוץ הולך ומעמיק הולך ומתעכר.

פתרון הקסם הלהטוטני נוסח ביבי, שבאמת לא יכל כראש מדינה להתעלם מפסיקת הרשות השופטת מסתכם מבחינתו בקומבינת קריצה למתיישבי יש"ע. הורדנו בית? נקים עשרים במקומו. יופי. יש נראטיב חדש לענות בו בעולם הפריימריס. והיכן היה השלטון כשהקימו את הבתים על קרקע פרטית בסיכון גבוה של משתכניהם התמימים? אין צילומי אוויר? אין מערכות מידע? יש, אבל לעיתים עדיף להצעיף מבט.

להתיישבות ביש"ע דרושה יותר מתמיד EXIT STRATEGY. אם ראשיה יובילו אותה, ייטב להם, אם לא, ייכפה עליהם, ועלינו, מבחוץ, תהליך נוקשה, כואב, טראומטי. ובקרוב. העולם החופשי של המאה העשרים ואחת לא משלים עם היעדר הזכויות האזרחיות של מיליוני פלשתינאים בשטחי יש"ע ואנחנו גם לא מעוניינים לשלוט בהם. הם לא יתרמו מאומה לפיתוח מדינת ישראל וייהפכו להיות קני צרעות זוללי תקציבים ממשלתיים ותשלומי העברה נוסח יישובי ואדי ערה. מסיתים נגד המדינה במימונם המלא של משלמי המיסים. עסקה מושלמת.

נכון, אין כנראה עם מי לדבר. המנהיגות הפלשתינאית משותקת פנימית. אבל זה בדיוק המועד הנכון לגבש אסטרטגיה ברורה ובוטחת המיטבית עבורנו ולקדם את ביצועה.

המתווה הכללי שלה כבר די ברור, חלקו גם כבר מסומן בשטח. גושי ההתיישבות הגדולים בצירי אריאל וקדומים, גוש מעלה אדומים, גוש עציון, דרום הר חברון, נכסים אסטרטגיים באזור בנימין, צפון ים המלח ושליטה מסוימת בגב ההר . מאד דומה לתכנית אלון שעוצבה כשנתיים לאחר מלחמת ששת הימים וזכתה להתנגדות משמאל ומימין. היום , היינו קונים אותה בשתי ידיים.

הגישה הישראלית צריכה להיות ברורה , נוקבת ולהיות מלווה באבני דרך אופרטיביות של ביסוס קווי גבול ברורים ומוגנים. אין דרך אחרת והזמן לא יטשטש את חריפות הבעיה.

האם תמצא לנו מנהיגות חזקה, אמיצה, גם מקרב המתיישבים ,שיירתמו לביצוע מהלך נועז, פורץ דרך שיבטיח לדורות הבאים סיכוי טוב יותר? אני מסופק.

אז בתי האולפנה יפונו במחיר אישי כבד . עמונה היא קדימון לעומת מה שנראה בבית אל.

ובתחילת שנת 2013 יגבש נשיאה הנבחר (מחדש) של ארה"ב מתווה ברור הכולל לו"ז לפינוי רוב שטחי יש"ע בלי שנוכל להשפיע על התכנית ושלביה.

ממשלת ישראל תגרור רגליים, תשתרך חסרת  אונים ותבצע מהלכי ביניים כואבים שינסו לדחות את המהלך האמיתי המסדיר. זהו גורלו של הנרפה והפסיבי.

עלה עלו ונעלה.

ש"ש,

שי

שונה הצפונית והדרומית שוכנות כמטחווי דיווש קל מטירת צבי וכפר רופין.

אין בקורי נימוסין הדדיים, אין פועלים משונה בשדות עמק בית שאן. אבל אין עוינות. גבול שקט של עובדי אדמה שוחרי יבולים. מלפפונים ועגבניות בשונה, חמניות ומאגרי מדגה בעמק המעיינות.

טיול אופניים בעמק המעיינות. 35 ק"מ של מים ופסטורליה , שעות ערב מוקדמות, הפנסים האדומים האחוריים מנצנצים בטור ארוך וגחלילי בואכה עין מודע הקסום. השבילים מתפתלים בין שדות חיטה קצורים, חמניות טרם קציר. ראשית הקיץ.