קצר פה כל כך האביב

נחל הבשור באי שפיות זמנית

הצהוב היום צהוב מאד.
הירוק היום ירוק מאד.
גם הסגול סגול מאד.
גם האדום.
והורוד. והלבן.

אלפי מטיילים הלומי פריחה שוטפים כל גיא וכל גבעה ברגעים הקצרים האלו של טבע מתפרץ.

חילוניים, דתיים, מתיישבי יש"ע , מתיישבי קפה קפה, צעירים וקשישים. מי לא.

צועדים בחיוך גדול , אופטימי ,שמח שהטבע לא איכזב גם השנה והוא כאן , בשבילנו, יפה מתמיד.

ולו רק היתה קמה מפלגת מטיילים , נעימי סבר, אחראים לסביבתם, קשובים , אוהבי אדם ואדמה.

היא היתה מכנסת אסיפה בשיפולי גבעה מרובדת פריחה והכל היה נסגר שם בחיוך גדול.

קצת נאיבי. והרי בסוף אפריל נצהיב שוב, גם זה לזה , כי כל כך קצר פה האביב.

ומי אני , צלם מתוסכל מול שירו הישראלי כל כך של דוד גרוסמן:

יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכול פּה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם -
איך שיופי יכול לרפּא!

נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות -
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך הִתחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.

אביב עוּל-ימים וסוער
וסופו -
כבר כתוב בעלי ניצניו
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו
וכמוהו-נצחי בעיניו.

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.

ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.

נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.

ושווה לשמוע את פוליקר שהלחין ושר:

http://www.youtube.com/watch?v=bjOqqJcJ15U&feature=youtube_gdata

ש"ש,
שי