מחזירים ציו"ד – הציונות הדתית על פי התהום

מחזירים ציו"ד - הציונות הדתית על סף משבר

מערך ההתיישבות ביש"ע  מהווה במשך ארבעה עשורים ציר מרכזי סביבו הוגדר הציבור בישראל. הציונות הדתית, מונעת בזרם הסוחף של תנועת גוש אמונים היוותה את ראש החץ לתנופת ההתיישבות, אף כי סטטיסטית, איננה מהווה , כמותית את רוב מנינה ובנינה של ההתיישבות שאליה חברו במהלך השנים גורמים נוספים , פוליטיים וכלכליים אשר "מינפו" את פעילות גוש אמונים והובילו להקמת גושים מרכזיים כאריאל, מעלה אדומים, בית"ר עילית ועוד.

כל ארגון שהוא, חברה עסקית, מלכ"ר, תנועה רעיונית או מדינה אמור לבצע ניטור שוטף של תנאי הסביבה בהם הוא פועל ולהגיב בזמן לשינויים הצפויים והעלולים או עשויים להשפיע על עצם קיומו או שגרת פעילותו, לזהות הזדמנויות ולאתר איומים.  שאננות או תגובה אוחרת עלולים להמיט על הארגון המופתע מתנאי הסביבה המשתנים סוף טראגי. מבט חטוף לעבר התנועה הקיבוצית המפוארת שהתבצרה בחממה האידיאולוגית חברתית,  ממחיש בבהירות את תוצאותיה של אותה שאננות.

בשנים הבאות, בעשור הבא , תתמודד מדינת ישראל עם שאלת ההסדר המדיני עם הפלשתינאים. העיסוק המדיני והבטחוני בסוגיה הזו יהווה את מוקד הפעילות הפוליטית . שאלת זהותו ומידת מחויבותו  של השותף הפלשתינאי חשובה ביותר, אבל היא קשורה יותר בטקטיקת ניהול המהלך המדיני ופחות בעצם התנהלותו. הנחת העבודה הרווחת היא שלאורך זמן, לא תוכל מדינת ישראל להמשיך ולשלוט בכ- 2 מיליון פלשתינאים במתכונת הנוכחית.

היערכותה מחדש של מדינת ישראל בגבולות חדשים במסגרתם יסופחו גושי התיישבות גדולים וגושים קטנים ולא ניתנים להסדר ינותקו ממנה ,  תשנה באחת את סדר היום הלאומי שההתיישבות ביש"ע איננה מהוה בו נדבך מרכזי .

לגבי הציונות הדתית אורב בפינה שינוי אסטרטגי אדיר שיגרור  משבר עמוק. מפעל ההתיישבות   כולל עולם מלא של חומר ורוח שכולו נבנה על ציר ההתיישבות ביש"ע בתמיכתן חסרת התקדים של כלל ממשלות ישראל בארבעים השנים האחרונות. המערכת ההתיישבותית חיברה את הציונות הדתית ללב ליבה של העשייה בכל התחומים, המוניציפליים, החינוכיים והעסקיים. מערכות חיים שלמות שנרקמו סביב צבור הומוגני ומלוכד שאינו סמוך כבשנות החמישים והשישים כגלגל חמישי לעגלה כזו או אחרת.

תוצאות אפשריות של משבר הזהות  הצפוי עלולות להיות קשות במונחים של אובדן כוחות איכותיים ביותר, מהמובילים בחברה הישראלית ובידודם כציבור מתוסכל , מנוכר ונבגד על פי תפיסתו. המנהיגות הרוחנית הנורמטיבית תנסה ,קרוב לודאי, להצביע על הסתר פנים זמני , על תהליכים של ירידה חדה לקראת העלייה הגדולה שתגיע, אך ככל הנראה רובו של הציבור יחוש שבר רוחני וייאוש מהמדינה ומוסדותיה.

אי אפשר יהיה למנוע, ככל הנראה, תחושת משבר ויאוש מחלקים גדולים ומרכזיים מצבור הציונות הדתית, בפרט מאלו שעיקר חייהם נסב סביב הציר המרכזי של ההתיישבות ביש"ע.

יחד עם זאת, בתכנון מובנה ומושכל, יש ליצור תשתית אידיאולוגית וחברתית שתקשור את רובו של הציבור לסדר יום חילופי , לאתגרים משמעותיים לעם ולמדינה כמשקל נגד לשקיעתה של ההתיישבות ביש"ע כדגלה של הציונות הדתית בשלושים השנה האחרונות. בפרפראזה מסוימת  ניתן להמשיל את המצב לתפיסתו של ר' יוחנן בן זכאי שייסד את המרכז הרוחני ביבנה כמשקל נגד לאובדן בית המקדש ומוסדות הכהונה ובכך המשיך את רצף הקיום היהודי תוך השלמה ריאלית עם הסביבה החדשה שנוצרה ובה יש להשתלב.

הצבור הדתי לאומי מעורב שנים רבות בפעילויות חינוכיות וחברתיות בערי הפיתוח, באוכלוסיות העולים, במכינות קדם צבאיות לאוכלוסיות מיוחדות, במעורבות בקהילות הזקוקות לתמיכה. המבנה הקהילתי המלוכד של צבור זה מאפשר הקמת רשתות תמיכה רחבות והפעלתן היעילה במגוון רחב של משימות חברתיות וחינוכיות כשבפעילות משתלבת הקהילה כולה , הנוער באמצעות תנועת בני עקיבא, תנועת הנוער הגדולה בישראל, המבוגרים באמצעות המערכת הקהילתית הפעילה סביב בתי הכנסת.

להיערכות אידיאולוגית וערכית המציבה סדר יום ציבורי חדש  זה דרושה תשתית  ארגונית חזקה שתדע להציב את סדר היום הציבורי של הציונות הדתית לא כמשקל נגד למפעל ההתיישבות אלא כדגש ייחודי שמאליו יתעצם וימלא את חלל העשייה והמעורבות במשימות לאומיות.

מובילי הדרך חייבים לבוא מקרב המנהיגות הרוחנית  הצעירה אך הדומיננטית הכוללת ראשי ישיבות, רבנים ואנשי חינוך שיציגו בבהירות סדר יום ציבורי וחברתי  חדש . על המהלך להיות מתוכנן היטב תוך התאמת המסרים לקהל המטרה אשר בעזרתו, סביר להניח , יהיה ניתן להסיט, בשלבים ובהדרגה את מוקד הפעילות לעשייה החברתית והחינוכית במדינת ישראל.

הציבור המכונס תחת הכותרת "הציונות הדתית" רחוק מלהיות הומוגני.

אם בשנות השישים ותחילת שנות השבעים די היה בכיפה סרוגה לאפיין במידה רבה את חובשה במדדי השתייכות חברתית, תרבותית ופוליטית, הרי שכיום, בעשור השני של המאה ה- 21, ניתן לזהות בציבור זה הטרוגניות רחבה המאופיינת בשסעים צולבים הנוגעים לסוג ועוצמת החוויה הדתית, הזיקה החברתית-תרבותית, השתייכות פוליטית ומעמד סוציו אקונומי.

"פילוח השוק" החברתי של הציונות הדתית עשוי לבסס כלים להעברת מסרים ובניית תשתית רחבה לקליטתם. פילוח מעין זה מחייב מחקר וביסוס יסודיים אך כהצעת כוון כללי ניתן להציג , סכמאטית, את הפלחים הבאים:

אנשי סבסטיה

צבור בגילאי 55-70, דור מלחמות ששת הימים ויום  הכיפורים. הצבור שנישא על גל האוטופיה של שחרור יהודה ושומרון, טראומת יום הכיפורים ותגובת הנגד של חזון ההתיישבות כמשימה קיומית לחידוש חיי עם ישראל בארצו בדרכו של הרב קוק ותלמידיו.

רובם של "אנשי סבסטיה" הינם "אני ואתה" ישראלים. אנשי עסקים, סוחרים, אנשי חינוך, חקלאים, אומנים. זיקתם הדתית ברובה הינה בנוסח "בני עקיבא של פעם", אם כי ניתן להבחין בסימני "התחזקות" הקשורים לנטיית בני הדור השני והשפעת סביבת המגורים.

צבור זה, הקרוי לעיתים "הצבור האמוני", הינו השלד המכונן של מפעל ההתיישבות ביש"ע. לזכותו ניתן לזקוף את עוצמת הבנייה והיקפה ואת חיזוק המערך התומך בקהילות התוססות שמחוץ למעגל ההתיישבות הראשוני , אך מהווה מאגר בלתי נדלה לדור המשך של תלמידי מוסדות חינוך ומתיישבים המשתלבים במפעל ההתיישבות ביש"ע.

צבור זה , שייסד את מפעל ההתיישבות בתקופת שלטון מפלגת העבודה, עבר את הסכם אוסלו, התמודד בגבורה ראויה לציון בשתי אינתיפאדות וחווה מקרוב מאד את שבר ההתנתקות.  ה- FEED הרוחני של הצבור האמוני, עשרות רבות של רבנים בוגרי ישיבת מרכז הרב על שלוחותיה הרבות, מצביע על תהליך מדיני חד כווני השזור בתפיסת גאולה קונקרטית, שגם ירידות זמניות אינן מאפילות על קו המגמה הברור.

רובו של צבור זה מזוהה פוליטית עם מפלגות ימין בעלות זיקה דתית. בניו ובנותיו משרתים בצה"ל ובשרות הלאומי, ומשתייכים במידה רבה לפלח "הצעירים המורכבים"   (ראה להלן). מחויבותם לערכים דמוקרטיים גבוהה וניתן לזהות רגישות רבה לדימוים בעיני הצבור החילוני.

החרד"לים – החרדים לאומיים

צבור בגילאי 30-55 , ברובם הגדול  חניכי ובוגרי ישיבות  המשתייכות לזרם מרכז הרב על סעיפיו המגוונים. רובו של צבור זה  בילה את רוב שנותיו הבוגרות במוסדות החינוך הישיבתיים תוך דחיית הגיוס לצה"ל או שירות במסגרת מקוצרת. הזיקה הדתית תורנית גבוהה והנאמנות הבלתי מסויגת למורי ההוראה בולטת. צבור זה המרוכז בירושלים ובישובים ביש"ע בהם ממוקמים מוסדות חינוך תורניים מונחה בידי רבנים המזוהים עם הזרם הלאומי קונקרטי בציונות הדתית דוגמת הרב צבי טאו, הרב שלמה אבינר, הרב דב ליאור , הרב אריאל ועוד.

החרד"לים רואים את עצמם כ"דבר האמיתי" הן בגישתם הדתית הבלתי מתפשרת והן ביחסם למדינה ומוסדותיה כ"ראשית צמיחת גאולתנו".  הצבא הוא צבא קודש והתהליך הגאולתי הינו בלתי הפיך. החרד"לים מהווים סמן ימני ברור ומנתבי דרך לצבור רחב הרחוק מהטוטאליות הדתית המעין חרדית המאפיינת את החרד"לים  אך במידה רבה מזדהה איתו ומקושר אליו בקשרי משפחה ומערכות חינוך.

החרד"לים מזוהים פוליטית ימינה מהמפד"ל והם רואים בה במידה רבה תנועה פשרנית. גישתם הפוליטית קיצונית ובלתי מתפשרת אם כי לא נוטה לאלימות וכוחנות פיזית. למסרי "דין רודף" היוצאים מבתי מדרשם  משמעות עיונית ופוליטית אם כי מעגל נערי הגבעות המצוי בפריפריה החרד"לית נוטה לתרגם מסרים חד משמעיים להנחיות ביצוע אקטיביות.

מעורבות החרד"לים ב"חיי המעשה" נמוכה ובכך הם דומים יותר לחברה החרדית, חברת הלומדים. מחויבותם לדמוקרטיה ולמוסדות השלטון הנורמטיביים היא  לרוב בבחינת רע הכרחי זמני  עד לקימומה  של מדינת הלכה. ברובם, יבוזו לציבור החילוני המצטייר בעיניהם כחסר ערכים וחוט שדרה ולכן רגישותם לדימויים בעיני הצבור החילוני נמוכה יחסית.

הצעירים המורכבים (שם זמני)

בני 25-40, חלקם בני הדור השני להתיישבות ביש"ע וחלקם בני הדור השני לקהילות הדתיות הלאומיות המרוכזות במרכז הארץ. בוגרי מוסדות החינוך התורניים כישיבות תיכוניות ואולפנות, בוגרי מכינות קדם צבאיות, ישיבות הסדר ומדרשות לבנות.  רובם שירתו שרות מלא בצה"ל ביחידות קרביות . הבנות שירתו בשירות לאומי ובצה"ל ומעורבותם החברתית גבוהה ביותר.

החיכוך עם החברה החילונית על סממניה התרבותיים במקומות העבודה, בסגנון הבילוי (אם כי מאופק ומסויג), בחשיפה למוסיקה ולאמנות יצרו תרכובת מעניינת של צעירים המחויבים חד משמעית לסולם הערכים היהודי דתי אך במקביל חשופים ומעורבים בהוויה המאד ישראלית שסביבם.

צעירים אלו למדו ולומדים במגוון מוסדות חינוך גבוהים  ומעורבים בכל תחומי העשייה, בתעשייה, במחקר, באמנות ובחינוך.

הבנות המשתייכות לדור זה דורשות פתיחות רבה יותר וביטוי מוחשי לזיקתן הדתית והרוחנית.

התוצאה הינה יכולת חשיבה מורכבת יותר המנסה להתמודד באומץ עם הקונפליקטים הלא פשוטים שבין שמירה על ערכי מסורת אורתודוקסיים מחד עם דרישה חד משמעית לשינוי ופתיחות בחיים הדתיים. צעירים אלו, מוצאים את מקומם בקהילות שונות המאפשרות ומעודדות שיח ציבורי פתוח בנושאים אלו, ומונהגות במידה רבה ע"י קבוצת רבנים צעירים תוצרי החינוך הדתי לאומי אך משוחררי מחויבות כובלת לרבני דור המייסדים השבוי בדוגמות דתיות והשקפתיות.

הפתיחות המחשבתית אינה מעידה בהכרח על פתיחות פוליטית. חינוך מוכוון מינקות וזיקה טבעית למדורת השבט יוצרת בהכרח מחויבות טבעית לבסיס הקיום הפוליטי של הציונות הדתית. יחד עם זאת, ניצנים של העמדת סדר יום דתי חדש בו מודגשים ערכים אינדיווידואליים ורוחניים מבית מדרשה של החסידות מהווים  תשתית לחשיבה מורכבת ופתיחות לרעיונות פוליטיים שונים.

דומה, כי זהו קהל היעד בו יש להתמקד וכי סביר כי בשל יכולתו ופתיחותו לקליטת מסרים "לא קונוונציונליים"  הוא יידע להוביל את הציונות הדתית לעבר תקופה חדשה של הובלת העשייה החברתית חינוכית במדינת ישראל תוך שינוי סדר היום המרכזי של ציבור זה.

העשור הבא מציב בפני מדינת ישראל אתגרים רבים, מהגדולים ביותר אתם התמודדנו .

 השנים הללו יעצבו מחדש את מדינת ישראל בגבולותיה תוך התמודדות  עם איומים בטחוניים מורכבים במעגלי ההשפעה הקרובים והרחוקים. לא פיקניק.

להתמודדות כזו דרושה לכידות חברתית חזקה. לכידות כזו כוללת צמצום פערים כלכליים-תרבותיים, העצמת מערכת החינוך כמרכיב העיקרי של צמיחה כלכלית וחברתית , שילוב מגזרים חלשים ומודרים , בנייה של בסיס רחב ויציב של הבנות וחזון משותף.

תמיד יוותרו קצוות חברתיים שיבחרו לנתק את עצמם ממרכז ההוויה הלאומית ולהתגדר בד' אמותיהם. חלק קטן מהציבור החרדי והמיעוט הערבי יתמיד בכך מן הסתם. רובו, בהיעדר כושר נשיאה כלכלי ובמענה למהלך מושכל הכולל תנועת מלקחיים של תמרוץ לשותפות בשוק העבודה וצמצום התמיכות ישתלב באופן זה או אחר במרקם החברתי.

לציונות הדתית שמור מקום מרכזי בעיצוב התווך החברתי , שיכוך זעזועים ובניית מערכת איזונים חברתית וכלכלית. צבור איכותי, פתוח, בעל ערכים של תיקון עולם וצדק חברתי עשוי להיות מרכיבו המרכזי של מהלך היסטורי לאחדות השורות.

הפניית משאבי המוטיבציה והארגון למשימה לאומית זו הינה צורך אסטרטגי מהמעלה הראשונה שיחזיר לקדמת הבמה את הציונות הדתית להובלת משימות ל- 30 השנים הבאות.

התמצא מנהיגות שתשכיל להירתם לאתגר?

ותודה לאביעד יחיאלי על ההערות והתיקונים